תקופה לא מובנת של-חשיכה
מאה-חמישים מילים בשרשיר
יורה לכל עבר ללא הבחנה
זהב של טפשים באוויר
מילים כמו-הלילה נופלות ממרום
זמן שאלות ואין זמן לתשובה
שלוש שנים אני חי בחלום
ושואל את-עצמי מה היא חובה
מולדת גוססת תחתי מחרחרחת
ריב, מזימות, מלחמה ותככים
הזמן במקום באמצע הסרט
עוד מישהו מוטל עטוף תכריכים
אין קץ למילים שיש בי לזעוק
עומד לו זקן עם מטה הקסמים
עובר עוד פינה ובולע הרוק
אין זמן לעצמי המטרה לפנים
ומה יכתבו כיגיע יומי
על-מצבה של שיש לבן
האם הקבור פה היה תמהוני
או שאולי ניכר בו אדם
איך תמיד אני מרגיש כל-כך פורה מבחינה ספרותית כאשר אני עצוב?