זה בסדר להיות בלי מצב רוח אבל ברגע שזה יוצא על אנשים אחרים, משהו פה לא בסדר..

לא בא לי, לא יודע מה אני רוצה, אפילו אין לי סיבה אמיתית להתלונן. השנה הזו התחילה מעולה, אני פשוט לא רואה את זה ממשיך.

קיבלתי צו ראשון אתמול.. והתגובות פה נעות מ"כולם מקבלים אצלכם, לא?" ל"מה, ואתה באמת הולך לזה? חשבתי שסתם אמרת"

ואין לי כוח. באמת שאין לי על מה להתלונן, זה סתם כי קיבלתי אימייל כועס, וסתם כי אני מאחר ביום עם החיבור באנגלית,

וכי יש לי מיליוני מבחנים ועבודות ואייבי שמחכה לי באופק.. ואני מתעלם מכל מי שמנסה לעזור לי פה, ואני לא בטוח למה.

כל מה שבא לי לעשות זה להיות כמו דוסון, לעבור מקיר לקיר כמו שק ולתת להכל לשקוע.

אני חייב לסיים עם זה וללכת לישון

וללכת לבקש סליחה מג'ן

On the first part of the journey
I was looking at all the life
There were plants and birds and rocks and things
There was sand and hills and rings
The first thing I met was a fly with a buzz
And the sky with no clouds
The heat was hot and the ground was dry
But the air was full of sound

Ive been through the desert on a horse with no name
It felt good to be out of the rain
In the desert you can remember your name
cause there aint no one for to give you no pain

After two days in the desert sun
My skin began to turn red
After three days in the desert fun
I was looking at a river bed
And the story it told of a river that flowed
Made me sad to think it was dead

You see Ive been through the desert on a horse with no name
It felt good to be out of the rain
In the desert you can remember your name
cause there aint no one for to give you no pain

After nine days I let the horse run free
cause the desert had turned to sea
There were plants and birds and rocks and things
There was sand and hills and rings
The ocean is a desert with its life underground
And a perfect disguise above
Under the cities lies a heart made of ground
But the humans will give no love

You see Ive been through the desert on a horse with no name
It felt good to be out of the rain
In the desert you can remember your name
cause there aint no one for to give you no pain

(A horse with no name / America)

כל הפירסט יירז התחילו להגיע וכבר כמעט כולם פה. בעוד חצי שעה אני נוסע עם אסנת, הפלשתינאי והטג'יקיסטנית לאסוף את דריה וליה..

יש הרגשה שכולם סוג של פלשו לבית שלנו. זאת לא באמת פלישה, האמת היא שכולנו ממש שמחים וקופצים על כל בן אדם חדש שאנחנו רואים,

פשוט יש הרגשה שכל הסקנד יירז שלנו פשוט נעלמו. וזה מוזר, כי אלפיסי זה לא אלפיסי בלי האנשים שבו..

אבל! אני ממש מתרגש להכיר את כל הפירסט יירז, ויהיה מגניב.

לא יודע מה לכתוב.