בתהליך איבוד.

{או: רגעים שעושים לי פרפרים}

ישבתי עם הרגליים על הספה בדירה שלך וצפיתי בפוליטיקאי המתהלך במסך המחשב הנייד, מזכיר בקול בוטח למה כולנו לא רוצים להיות פה, אבל מרצון עדיין כאן. זרקת שאתה רוצה עוד להתגלח לפני שנצא, ואני, בתמורה להמתנה, אמרתי לך להשאיר את דלת המקלחת פתוחה כי פעולת הגילוח מאוד גברית ומוצאת חן בעיני /  ישבתי שם, על הספה, עוד מקשיבה לקול הרטורי הבוקע מהסרטון ברקע, מביטה בך. תנועות הסכין החלקות שירטטו את מיתאר עצמאות הלסת, ועיניך מרוכזות ברוך. לרגע הרמת אותן לראי, לבדוק אם אני באמת מסתכלת. חייכת אלי כשנוכחת לדעת שכן וחזרת למלאכה. עמוק בפנים קצת רציתי שתתרגש וברישול רגעי ומקסים תחתך, אבל זה לא קרה, כי אתה תמיד כל כך אלגנטי.