מה אני כבר מבקשת ממך, מה? רק שתתן בי את הכוח, זה אפילו לא יותר מידי כוח, כוח למשהו אחד קטן. לשאר הדברים בחיים אני מוצאת את הכוח לבד. רק לזה אני לא מצליחה, רק בזה אני לא שולטת.

תן לי לשלוט בזה, בבקשה :( אתה אומר שצריך רק לבקש מהיקום, ממך, ועזרה תתקבל. אז איפה העזרה שלי? אולי המוח רוצה משהו אחר מהנשמה, אבל איך זה יכול להיות כל כך נפרד? הרי אני יישות אחת. הצד ה"ער" שלי, ההכרה, רוצה שתתן בי את הכוח והשליטה בזה. הנשמה, הצד ה"ישן", רוצה חופש. המלחמה הפנימית הזאת משגעת אותי.

בלילה, כמו עכשיו, כשהכל שקט מסביב, אז אני ממש יכולה לשמוע אותה מתרחשת בתוכי. נמאס לי כבר. הגעתי עד לפה ואתה נותן לי ליפול עכשיו? למה זה מגיע לי? אני רוצה לחזור לדרך שבה הלכתי לפני שנפלתי. בבקשה, זה לא הרבה לבקש. למה אני לא מצליחה? לא משנה כמה אני כותבת זה לא עוזר. אבל הפעם זה יעזור, אני אנסה להיות חזקה. אבל אני תמיד חושבת את זה וברגע האמת שוכחת מהכל. די, נמאס לי, נמאס. מה זה חוסר השליטה הזה? אני חייבת את זה בשביל העתיד שלי, בשביל שאוכל לעשות מה שאני אוהבת. בא לי לבכות. אם אין לי את העתיד שלי אני מתה, אוקיי? זה מה שהנשמה שלי מעדיפה? למות? אני יכולה לעשות כ"כ הרבה טוב בארץ הזאת, והנשמה שלי מעדיפה למות מאשר לתת לי קצת שליטה? תחשבי טוב, נשמה.