נתחיל בפנייה נרגשת לכל מי שקיבל מיילים על עדכונים חוזרים ונשנים של הבלוג שלי בצהריי יום שישי. כמה מכם פנו אליי לקבלת הסבר למה הבלוג לא עודכן 2837 פעמים כמספר המיילים על עדכון שהם קיבלו, ולמעשה לא עודכן אף לא פעם אחת. ההסבר שנתתי להם היה שניסיתי להעלות לפה תמונות שמשקלן גדול מאוד דרך שרת חיצוני, מה שלא הצליח במשך 2837 נסיונות, שהם 2837 עדכונים כושלים, שהם 2837 מיילים כוזבים על עדכונים שלא היו, שהם 2837 פעמים שמנויי הנלהבים נמתחו בציפייה לעדכון והנקבות שביניהם אף נרטבו קלות באזורים מסויימים וכל זאת לשווא.

כשחשבתי על כל העניין שוב, הגעתי למסקנה שזו בעצם היתה דרך לא רעה לבדוק כמה מנויים יש לי באמת, היות ואף אחד לא קונה לי פרו ולכן אני לא יכול לראות את זה בדרכים המקובלות יותר. אז אם לשפוט לפי זה ששלושה אנשים בלבד הקימו צעקה על העדכונים שלא היו, יש לי 3 מנויים בלבד. או שהמנויים האחרים שלי פשוט סובלים בשקט את זה שתיבת המייל שלהם מוצפת.

ועכשיו לכמה תמונות שאני יכול להעלות לפה גם בלי צורך בשרתים שלא עובדים:

ככה נראה בשעה 15:10 יום קיץ טיפוסי על גדת נהר הריין, יום שבשעה 15:05 סחט ממני את ההכרזה: "איזה יום יפה היום, השמש זורחת ומזג האוויר נעים אבל לא חם כמו בארץ"

זה המקום הכי מעניין שאפשר להצטלם לידו בלוקסמבורג, נשבע לכם. טוב נו, מה אפשר לצפות מעיר בערך בגודל של בת ים(רק בלי ערסים ועם הכנסה ממוצעת לאדם הגבוהה באירופה)

פורטרט-עצמי באצטדיון האולימפי בברלין. זה תמיד נחמד לשבת בתוך אצטדיון ריק ולדמיין שיש מסביבך 90000 איש צועקים ואתה נמצא בגמר המונדיאל, שהתקיים במקום הזה בדיוק כחודש וחצי לפני שמצאתי את עצמי שם. הפסיכולוג שלי דווקא אומר שיש סימני התקדמות.