להיות בסיסט זה יותר חלטורה אפילו ממה שאמרו לי, מסתבר. לפחות ככל שזה נוגע להקלטות.

אתמול הקלטנו את beyond.

אחרי ששני הגיטריסטים הקיאו כל אחד את נשמתו, הכניסו אותה חזרה ואז הקיאו אותה שוב במהלך ההקלטות שלהם במשך כשעה וחצי כל אחד, אני באתי, ניגנתי את הריפים שלי בצורה לא לחלוטין מדוייקת ובשום אופן לא משביעת רצון לטעמי וזה הספיק. חמש דקות לקח לי להקליט, בטייק אחד, והכל נגמר. הרגשתי שהקיום שלי כמעט מיותר.

האלבום המתעתע. הנה משהו שיכול היה לקרות לי כנראה רק עם אלבום מהתקופה המוקדמת והפסיכודלית יותר של פינק פלויד: שמעתי לאחרונה מספר פעמים את a pillow of winds, רצועה 2 ב-meddle, והיה שם רעש רקע מוזר באורך של כדקה, מין רשרוש מתמשך כזה שמגיע בדרך כלל עם קבצי אמ פי 3 פגומים. רק שבמשך כמה וכמה שמיעות אני לתומי קיטלגתי אותו כחלק מהאפקטים הקוליים בשיר וחשבתי שכך אמור להיות. עד שהיום גיליתי שיש לי קובץ נוסף של השיר הזה על המחשב(ושל כל האלבום, מי מוריד אלבומים פעמיים ואחר כך מתלונן שאין לו מקום על המחשב, מי??) והקובץ האחר נטול רעש לחלוטין, כך שזה אכן היה רעש רקע שנלווה לקבציי אמ פי 3 פגומים, ולא איזשהי תוספת אומנותית של הלהקה כפי שחשבתי.

ואולי זה כן חלק מהשיר, ואלה פשוט שתי גרסאות שוונת שפינק פלויד הוציאו במיוחד כדי לבלבל אנשים כמוני?

הזויים אלה. אצלם הכל אפשרי.

(אני מחכה שמישהו יתקן אותי כבר ויגיד לי איזו טעות היסטורית מרה עשיתי בקטע האחרון. תירגעו, עשיתי אותה בכוונה ורק בשביל לגרום לו לזרום יותר טוב)

ואם זה לא מספיק, אז האלבום הנ"ל ממשיך לגרום לי לחשוב שאני צריך לחדש את ביקוריי אצל השרינק: הרצועה השלישית,fearless, מסתיימת בשירת you'll never walk alone , ההמנון של אוהדיי ליברפול, ובקריאות עידוד שלהם לקבוצה האדומה ממרסיסייד. הפעם לא לקחתי סיכונים ומייד שמעתי את השיר עוד מספר פעמים כדי לוודא שלא קלטתי בטעות שידור חוזר של משחק של ליברפול אצל השכן. והתופעה חזרה על עצמה. אין לי מושג מה זה עושה שם, אבל אם פינק פלויד היו באים אי פעם להופיע באולפן ליגת האלופות(אם למען השלום הם לא מוכנים להתאחד אז אולי בשביל דאחקות עם מודי ומלר באולפן אחרי צ'לסי נגד בארסה הם יעשו זאת?) אין ספק שהם היו צריכים לסיים עם השיר הזה.

קטע-הסרט-הרנדומלי שראיתי עכשיו בטלוויזיה בהפסקה בין כתיבת פסקה לפסקה גרם לי מאוד מאוד לא לרצות לרדת למישהי כשהיא נשענת עם המרפקים על שפת הבריכה והאגן שלה(כמו גם הראש שלי, מן הסתם) בתוך המים.

אפילו שהיא היתה כוסית.

התאורה בחדר והשפעותיה. במהלך כתיבת הפוסט הזה החדר שלי עבר ממצב תאורת-תקרה רגילה למצב תאורה אינטימי של מנורת-שולחן לא פחות מ-4 פעמים. האם זה מסמל את זה שאני לא מצליח למצוא אווירה מתאימה עבור הפוסט הזה?עבור הלילה הזה?

או שאולי אני בכל זאת צריך לחדש את ביקוריי אצל השרינק.

בתאורה האינטימית דברים משתנים. פתאום הפוסט הזה נראה יותר במקום. לפתע שירת אוהדיי ליברפול בסוף השיר של פינק פלויד לא נראית כה תלושה מהמציאות. אבל מה, לרדת לבחורה בפוזיציה שתיארתי קודם עדיין אני לא רוצה. יש מעמקים שגם תאורה אינטימית לא תגרום לי לצלול אליהם.

אפרופו תלושה מהמציאות. לפני הרבה הרבה זמן, לפני שהמילה "הזוי" נהגתה על ידי כל אחד מאיתנו לפחות עשר פעמים ביום ונהייתה שמישה לתיאור של כמעט כל דבר שקורה, היתה לה משמעות יותר מדוייקת והיה אפשר להגיד במקומה משהו כמו "תלוש מהמציאות". היום המילים הנרדפות ל"הזוי" הן יפה, מכוער, חכם, טיפש, מהנה, מאכזב, חולני, מעולה, בינוני, גרוע ועוד, והיא משמשת גם כסתם מילה שתוקעים כשאין מה להגיד, כך שפירוש אחד מוחלט כבר אין לה למעשה.

הזוי משהו.

אני אמהר לסיים בטרם אדליק שוב את האור הגדול והפוסט ייראה לי מיותר ואמחק אותו.