במסגרת חיפושיי אחר קריירה אלטרנטיבית ליום סגריר (יום סגריר זה כשלא אצליח למצוא עבודה כמהנדס כי אני מהנדס בלאי או כשיימאס לי להיות מהנדס, מה שיבוא קודם) נעניתי פעם נוספת להצעתו של חברי הלומד תקשורת בבינתחומי (או כמו שהוא מעדיף שאני אקרא לו: "הר דירקטור") להשתתף בסרט סטודנטים בתור ניצב, לאחר שבקשותיי לקבל העלאה לדרגת יתר נדחו על הסף.

  וכך ביום שני השבוע הגעתי טרוט-עיניים בשעת בוקר מוקדמת לביתו של דן חלוץ אי שם בשכונת צהלה (האם הוא בחר לגור בשכונה ששמה מזכיר את מקום עבודתו בכוונה?). לאחר שהנסיונות להיכנס לביתו נתקלו במעגליי אבטחה מפתיעים במימדיהם החלטתי שיהיה יותר הגיוני להיכנס לבית ממול, במיוחד בהתחשב בכך שהוא המקום אליו הוזמנתי, ששימש כבסיס האם להפקה הנוצצת שעמדתי להשתתף בה.

  הסרט עצמו עוסק בבחור שנהרג בלבנון ומובא בו הוא תיאור כיצד חייו יכלו להיראות אלמלא סופם המוקדם מהצפוי. אני השתתפתי בשתי סצינות, אחת היא הטיול שלו בהודו שלא קרה והשניה היא האזכרה שלו שקרתה ועוד איך. ובשתיהן לבשתי את אותו המעיל, דבר שהבמאי הבחין בו רק לאחר תום הצילומים. אתם יכולים לקרוא לזה חוסר מקצוענות, אני קורא לזה מצב נורמלי של בחור שנורא אוהב את המעיל שלו והולך איתו לכל מקום במשך שנים.

  בסצינה הראשונה קודמתי לתפקיד ניצב-על כשמלבד ללכת בחבורה עם עוד מספר מטיילים זכיתי להיות זה שמנגן בגיטרה (בעיקר כי הייתי היחיד שם שיודע לקחת אקורד) כשכולם יושבים ומנרגלים אי שם ביער בהודו (שכולנו תקווה שהוא לא ייראה בסרט כמו גן ציבורי בשכונת צהלה).

  בסצינה השניה זכיתי לחלל את החלקה הצבאית בבית העלמין בגבעת שאול, כשבחרנו לנו מצבה רנדומלית ועליה צילמנו את סצינת האמא-הבוכה-על-קבר-בנה-שנהרג-וחבריו-עומדים-מסביב. כאן הופתעתי מהיכולת שלי להיכנס לדמות ולהיראות עצוב ומיוסר, עד שחשבתי על זה והגעתי למסקנה שלעמוד בחום שהיה באותו יום עם מעיל עבה עליי תחת השמש הקופחת, מעל קבר של חייל שמנוצל באופן ציני לצילומיי סרט הם גורמים שהביאו לכניסתי המוצלחת לדמות לא פחות מכישוריי המשחק שלי.

  איך שלא יהיה, לאחר מספר טייקים לא מוצלחים משלל סיבות ווקאליות (צלצול של בית ספר באמצע טייק, עבודות קידוח בבית העלמין באמצע טייק אחר) הסצינה צולמה ואני חזרתי לעולם האמיתי, זה שבו סטודנטים מבלים את זמנם בניתוח של עקרונות הלייזרים ולא בעסקיי השואו ביז.

  בפעם הבאה אני כבר לא אסתפק בניצבות וקרואסונים לארוחת בוקר. אני רוצה תפקיד גדול וקרוואן עם שמי עליו. ועשרים קילו גזר, סתם כי אני יכול.

סצינה דרמטית במיוחד מהסרט הקודם, הראשון שלי. נכס צאן ברזל לכל מעריצה עתידית.