תוך עיון שגרתי במגירה בחדר שלי בחיפוש נואש אחר נוסחא שהייתי צריך מדף נוסחאות מקורס של שנה שעברה מצאתי פנקס קטן. אותו פנקס ששימש לי כיומן מאולתר לרישום מבצעיי החבורה שלנו, לפני עשר שנים בדיוק. באותה שנה מאמצינו התרכזו בחקירה של הגימנסיה הריאלית, שנראתה לנו כמו מקום מאיים שבו קורים דברים איומים חדשות לבקרים (וזה לא שהיום אני משוכנע שזה אחרת).
אז הנה לפניכם פיסה מוקדמת למדיי של חיי, ישירות מתוך היומן, בלי שום עריכה או שינויי ניסוח וסימני פיסוק. הכי אותנטי שיכול להיות- אני, ילד הזוי בן 12.
**
יום ראשון 23/2/97
בפעם הראשונה מזה זמן רב סיירנו היום, אני ואיציק, בגימנסיה, סיור שטחי, כללי. התגלית המדהימה ביותר שלנו היתה קרש ברזל, באורך של כמטר וחצי, שהתנדנד בצורה מסוכנת מאוד, תלוי ברפיון על גג הבניין שליד המחנה שלנו לשעבר.
יום שני 24/2/97
גם היום סיירנו אני ואיציק בגימנסיה, סיור הרבה יותר פרטי מאשר אתמול. התגליות שלנו היום מדהימות:
א. הקרש שהיה תלוי אתמול על גג הבניין נפל! הוא נפל במלוא שלמותו ארצה, כנראה בלילה, כך חשבנו. אפשרות נוספת היא כי באו והפילו אותו בכוונה היום בבוקר.
פגשנו ילד אחד קטן עם כלב מעצבן. הילד הקטן התעניין מאוד במעשינו(!), ולבסוף אף שאל אם אנחנו חוקרים כאן, לאחר שראה עד כמה התענייננו בקרש הברזל. חוץ מזה גילינו, דרך אגב, שהקרש משמיע קול חזק מאוד, וזאת לאחר ניסוי קטן שעשינו: הפלנו אותו בכל כובדו ארצה. לכן זה בהחלט מוזר מאוד שאף אחד לא שמע בלילה, או מתי שהוא נפל, את נפילתו.
לאחר זאת גילינו לתדהמתנו דלת פתוחה ליד המקום. הדלת הובילה למרתף, קומה מתחת לקרקע, שם כבר היינו לפני כשנה, עם מרק. נכנסנו פנימה. רק לאיציק היה פנס, והוא הדליק אותו.
לאחר זאת סיירנו עוד בגימנסיה וגילינו עוד המון כתובות מוזרות וכיתה פתוחה. בכיתה הריקה נמצא יומן-מורה(!) בו שמות של תלמידים, אבל יחד כתובות כמו: "sexy"(!). ארועיי היום היו סוערים מאוד, וגם מצאנו חשוד: הילד הקטן שהתעניין בנו, ואגב גם אמר משהו על ילד בשם לירן, שהיה אחד מאלה שהרסו לנו את המחנה בשנה שעברה(!)
יום ראשון 2/3/97
השעה כרגע 14:31. אני נמצא במרתף, ממש ליד כיתה שבה נמצאים אנשים. אנו שומעים רשרוש חפצים. מישהו נמצא בפנים, אין ספק, והוא עלול לגלות אותנו בכל רגע.
רשרוש בלתי פוסק של חפצים. מה קורה שם? אנחנו בצרה!
כעת מצלצל הצלצול. אנחנו עדיין בפנים.
השעה 14:35. אנחנו מתאפקים בינתיים. מתי המישהו הזה כבר ייצא?!
השעה כבר 14:38. עדיין בפנים.
השעה 14:39. איציק הציץ פנימה וגילה שאין אף אחד! אנחנו מתכוונים להיכנס! אנחנו מלאים בחול.
השעה 14:40. קולות גברים בפנים. החלטנו לצאת לגמרי מהמרתף.
14:42. איציק יצא. אני עדיין בפנים.
14:43. אנחנו בחוץ. היינו שם 12 דקות.
-
14:48. נכנסנו למרתף ליד "חדר המאווררים". לכאן הרבה יותר קל להיכנס! אנחנו חוקרים כעת את תוכו.
העיפרון של איציק נפל לרצפה, שכמובן עשויה מסורג ברזל ויש עוד קומה מתחתיה. בנס העיפרון לא נפל לקומה היותר תחתית.
14:55. אנחנו יוצאים!
גילינו דברים די ישנים כמו הזמנה משנת 91.
15:03- אנחנו יוצאים מהגימנסיה.
איש מוזר נטפל אלינו, בגלל שעברנו דרך הגדר.
יום שני 3/3/97
שעה 19:50.
איציק הביא היום ילדה בשם שיר, מכיתה ה' ב"עין הקורא" לבניין שלי. הוא אמר שלדעתו היא מתאימה לחבורה. לקחנו אותה לסיור בגימנסיה. בהתחלה היא קצת פחדה, בעיקר מהחושך. נראה לי כרגע, שאם היא תתגבר על הפחד, היא מתאימה בהחלט לחבורה!
**
בבלוג זה
בכל הבלוגים
