אז ככה: ביום שישי האחרון יצאה עבדתכם הנאמנה "אני" לבדוק את גבול הנדיבות בקרב בני 21. במילים אחרות, היה חסר לי ולחבר שלי כסף לקוזטה טעים, ובדיוק עברנו ברחוב הראשי של אזור התעשייה הישן איפה שכל המועדונים. אז התערבתי איתו שאני משיגה ברחוב הזה יותר כסף ממנו P:
התפצלנו, אני הלכתי בצד אחד של הרחוב והוא בצד השני. בדיוק התחלתי לקלוט שנדפקתי, כי ברור שלא היו לי מספיק ביצים לבוא לסתם מישהו ולבקש נדבות, אבל באותו הרגע ראיתי את מנהל האירועים מהעבודה שלי. בלי לחשוב פעמיים ניגשתי אליו והתחלתי להתחנן שילווה לי קצת כסף ואני אחזיר לו ביום ראשון... הוא רוקן את הכיסים בצייתנות מפתיעה וראויה לשבח ואפילו על מנת להוכיח לי שלא נשאר לו יותר ולו גרוש, הראה את כיסיו הריקים. הכל התנהל טוב מדי בשביל משימה כה מסובכת <והווווו, תאמינו לי שלבקש נדבות ברחוב מה"בוס" שלך זה לא בקטנה ולא במבה...> ומשהו היה חייב להשתבש.
ברגע שהכסף היה בידי וכבר הודיתי לו מיליון פעם והתכוונתי לזוז לדרכי, הוא התחיל להשקות אותי באלפי שאלות שעיקרן עסק ב"למה את צריכה כסף?!" <לא חשוב>, ו"בשביל מה?" <מזה משנה?> ו"מה את תעשי איתו?" <נו עזוב, אני אספר לך אחר כך> ו"לאיזו מטרה?" <נו אל תדאג אני אחזיר לך, כבר אמרתי> , ו"האם זה לבאנגים" <"חחחח מה פתאום?!? אני נראית לך אחת שתקח באנגים?! אני??? איך בכלל יכולת לחשוב עליי דבר כזה?!?!"> או "אז זה לסיגריות?" <לא! לא לסיגריות!!> "אז למה?" <לא משנה..> "אין לך איך להגיע הביתה??" <לא לא, אני גרה פה קרוב> "אז למה? לאיזה מועדון את רוצה להכנס?.." <לא רוצה להכנס לשום מועדון! עזוב אני אספר לך ביום ראשון..... =/ יאללה אני צריכה לזוז, ביי>
כצפוי, ברגע שהייתי משוחררת, עפתי משם במהירות מופרזת ובפינה חשוכה פגשתי את החבר היקר שלי <שהצליח להשיג רק 5 שקל.> אני משום מה כבר לא הייתי רעבה, אז הלכנו הביתה תוך כדי ויתור על הקוזטה.
חשבתי שמה שקרה זה גרוע, חשבתי שזה אסון, שאני מטומטמת, שלא מבקשים כסף מבוסים <גם אם היה לכם קטע איתם, ופעם הם לא היו בוסים אלא כולה מלצרים>, חשבתי שנדפקתי ושאני לא הולכת לספר לו למה באמת הייתי צריכה את הכסף, שאני פשוט אשתוק... אז חשבתי!
היום יום ראשון, הבטחתי ואני מקיימת, החזרתי לו את כל הכסף <אפילו שהוא אמר שאני לא חייבת להחזיר>, סבלתי מתר נוסף של שאלות "למה היית צריכה ת'כסף?!", אפילו סבלתי את הפרצוף הנעלב שהוא עשה לי כשסירבתי לספר בפעם האלף, וחשבתי כבר שהסיפור מאחורי, ושוב... אז חשבתי!!!
22.30, אני יושבת לי לתומי על הבר על כוס קולה עם קרח אחרי עוד משמרת מעייפת, צופה באדישות מוגזמת מעט בזוגות הרוקדים ברחבת הריקודים בצפיפות, או לחילופין, באלה האוכלים בקדחתנות ליד השולחנות הערוכים בלבן... ולפתע ה"בוס" מתיישב לידי להפסקת סיגריה. בלע בלע, דיבורים על כלום, ולפתע הוא שוב מעלה את זה! "בשביל מה היית צריכה את הכסף?!" שוב אותו סיפור, הוא שואל ואני מסרבת לספר לו, הוא מנסה לנחש ואני שוללת... ופתאום... "אעעעעעעעע!! אני יודע בשביל מה היית צריכה את הכסף!!!!!!" עם מין חיוך שובב-מתגרה-ערמומי שכזה... באותו רגע היה בא לי להחטיף לו כאפה, אבל אחרי שניה הבנתי פתאום שזה לגמרי לא מזיז לי... חייכתי חזרה חיוך מתגרה, לא אמרתי כלום. אחר כך הוא אמר משהו מתנשא על גבר ששולח אישה לקנות קונדומים, ואני הסברתי שאני רק הלכתי להשיג כסף, כי אישה יכולה להשיג כסף לבד יותר טוב מגבר. נראה לי שהוא לא ענה...
בקיצור, מצידי הוא יכול לחשוב מה שהוא רוצה, זה אפילו משעשע... משעשע משעשע משעשע! D:
אע, וחבר שלי חמוד בטירוף, רק רציתי לציין!
הערת נ.ב.: ה"בוס" הוא לא באמת בוס שלי! לא ולא, חלילה וחליל בעלה! פשוט לצורך נוחות הכתיבה השתמשתי בכינוי זה לגביו.
ו..זהו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
