ד. לעולם שבחוץ

ובערך תוך כדי שכתבתי את הקטע הקודם, קפצה לי התראה על עדכונים חדשים, שבה סופר על פטירתו של העיתונאי והפרשן הצבאי רוני דניאל.

כתבתי כאן בעבר שמהרגלי כאן בבלוג להספיד אישי תרבות שהלכו לעולמם, ובעיני גם אנשי תקשורת הם סוג של אישי תרבות, גם אם לא תמיד הותירו את חותמם באופן מובהק. כמובן שיש אנשי תקשורת שתמיד ייזכרו, בגלל רגע אחד, מעשה אחד או מונח אחד שהמציאו, או בגלל תכנית טלויזיה שהיו מזוהים איתה במיוחד, אבל חלקם הגדול פשוט היו שם או עדיין נמצאים שם בלי להגדיר בהכרח משהו ספציפי שמקושר אליהם.

בעיני, רוני דניאל, היה מאלו. אני לא יכול להצביע על משהו שנקשר אצלי בשמו ובדמותו. הרבה פעמים שמעתי פרשנויות שלו וכתבות שלו בחדשות, אבל אני לא יכול להצביע על משהו ספציפי. מה שאני כן יכול להגיד די בוודאות, הוא שהוא היה מהעיתונאים הבודדים שאי אפשר היה לשייך להם זיהוי פוליטי מובהק, עם צד זה או אחר. אני חושב שהוא גם היה מהעיתונאים הבודדים שקשה למצוא ציטוטים מעוררי מחלוקת או כתבות מעוררות מחלוקת שהוא אחראי להם. 

אני לא זוכר פעם אחת ששמעתי אותו בחדשות מביע דעה שיכולה להשתמע כהבעת דעה פוליטית, פעמים בודדות בלבד שמעתי אותו מתווכח עם אנשים אחרים שחלקו איתו את אולפן החדשות, וגם אז השתדל להתמקד בעניין ולא באיש העומד מולו, שלא כפי שקרה לא פעם עם עיתונאים אחרים, ותיקים כצעירים. יש שיאמרו שבכתבות שלו היה סוג של הערצה לצבא, אבל אני לא חושב שזו הייתה הערצה מוגזמת. אמנם מעולם לא שמעתי אותו מעביר ביקורת על הצבא, והוא לא זכור לי ככתב שחושף עוולות שקרו בצבא, אבל אני לא זוכר אותו גם מגן על הצבא במקרים שבהם נדון עניין לא ראוי שהתרחש במערכת הצבאית.

אני כן יכול להגיד שבכל פעם ששמעתי אותו מדבר, ידעתי שמדובר במשהו חשוב ומעניין למדי. בנוסף לכל מה שהזכרתי, לא זכור לי שהוא התעסק בזוטות ובקוריוזים אלא רק בעניינים חשובים באמת. במידה רבה, יש שיאמרו ואולי בצדק, שהיה מנציגיו האזרחיים הטובים ביותר של דובר צה"ל, אבל את העבודה יוכלו להודות כולם, עשה נאמנה. 

יהי זכרו ברוך