רוח מבשרת

במקום הכי קרוב אליי, נמצאת.

בצל אותן לילות לבנים,

עיניי בהו וסימנו צלליתך.

במקום הכי גלוי,

עיניי חיפשו את עיניך.

ומנקודת מבט אחת ,

השתקפה מדלת זכוכית הדרך אליך.

במקום הכי שקט,

קולות זמר נשמעו ולא רק באוזניי.

במקום הכי רועש,

קול זעקה סדק מסגרת לערים שכנות.

במקום הכי  פורח,

גיליתי-גיליתי את  הקמלות .

ומנקודת מבט אנושית ממזוערת,

התחדשתי בענפי קולך והתהדרתי בחציים של דברים

אם כי השאיפה היא לשלמות!.