הנה משהו אמיתי ולא ציני בהחלט!
היום (10/10/05 כן גם אני מופתעת מכך שלא סגרו לנו את הבלוג חחח איזה פראיירים) היה יום כזה חרא שאין לתאר!
אז נתחיל בזה שקמתי ב-6 (טוב אני קמה ב-6 כל יום) ויצאתי 5 דקות לפני הזמן מהטראומה שנוצרה לי מריצה יומיומית אחרי כלי רכב גדול ממוגן (מפני יריות כן אני גרה בשטחים) וצהוב!
אחרי שגיליתי שאני היחידה שעומדת שם הייתי צריכה להחליט החלטה גורלית:
להישאר ולחכות 5 דקות בקור של הבוקר לערסים שגרים איתי לצערי באותו יישוב
או
ללכת בהליכה מהירה שתצטרך לקחת דקה ו-20 שניות להיכנס הביתה 3 שניות לקחת מים מהמקרר 10 שניות + חיפוש מאחורי מוקשי אוכל, לשים את המים בתיק דקה (תיק מפוצץ והסיבה העיקרית מילון אוקספורד!) ולאחר מכן לחזור את הדרך המפרכת להסעה 3 דקות ו-27 שניות ביחד זה 5 דקות (תחשבו אפילו)
כמובן שבחרתי את האפשרות השניה אין סיכוי שהייתי מחכה בקור הזה עם ערסים מסביבי.
אז בקיצור עליתי להסעה שבמשך הנסיעה מישהו קבע שיא עולמי (שיהיה קשה לשבור) בריח של נוד!
ובמקרה הבנאדם הזה ישב כיסא מלפני לא מספיק קמתי עם סחרחורת וכאב ראש נוספה לי גם בחילה.
הגענו לבי"הס שעתיים תנך וציטוטי חוכמה, שעה חופשית (לא הייתי קוראת לה חופשית אבל שיהיה)
שעה ספורט ובאמצע תרגיל רעידת אדמה (יופי לא מספיק שאני אחרי ספורט ועגבנייה פראיירית לידי עכשיו גם כל הבי"הס יוכל להנות מהמראה המיוזע והאדום שלי!) בכל מקרה מי שרציתי שיבוא לא בא (ולא מורן זה לא מי שאת חושבת) אחרי התרגיל שעתיים ביולוגיה (5 יחידות) 74 במבחן ואז שעתיים אנגלית מבחן ואחרי אנגלית שעה ספרות שבה הייתי אמורה לקרוא ולהנות מתמונות של מקס אולארצ'יק הרבה יותר חתיך בעיתון לא שאני מעריצה מטורפת שלו או משהו סתם הערה קטנטונת.
וכל היום הזה עם תיק ששוקל על הגב 50 קילו ועל כתף אחת 100.
ואחרי שהיום הסתיים (9 שעות בבי"הס) הייתי צריכה לעשות 20 שיחות טלפון מטורפות לחברה שלי שהייתה כבדת שמיעה באותן 20 דקות.
ואחר כך הביתה נסיעה של שעה וחצי באוטו במהירות 120 קמ"ש.
שעת יציאה 6:00 am
שעת חזרה 6:00 pm
12 שעות של כיף והנאה פשוט תענוג.
אל תטעו לחשוב שללמוד בליד"ה (ליד האוניברסיטה) זה קשה זה רק המורים עם המבטא הרוסי הכבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
