ריקודים, אלכוהול ומשחק בשיער |
| 6/2005
העתיד של פאלם (או חסרונו)
בא לי נורא לכתוב על זה, למרות שלא נראה לי שזה מעניין אף אחד.
אתם מכירים את פאלם, נכון?
אבל קודם, קצת היסטוריה.
פאלם הוא לא העוזר הדיגיטלי (PDA) הראשון. עד כמה שידוע לי, הראשון היה הניוטון של Apple, שהיה אמור לזהות כתב יד, אבל הגרסאות הראשונות שלו נכשלו קשות, עד כדי כך שלעגו על זה בפרק אחד של הסימפסונס. דווקא הגרסאות האחרונות של הניוטון כן ידעו לזהות טקסט בצורה סבירה (ככה לפחות היה כתוב בידיעות אחרונות), אבל הנזק התדמיתי היה קיים כבר ואף אחד לא רצה לקנות את זה.
ואז הגיע הפאלם.
הפאלם, בניגוד לניוטון, כן הצליח לזהות כתב יד. והוא גם בא עם פילוסופיה שבסיסה הוא הגורילה לא יכולה ללמוד לעוף. לטענתם לא צריך לתת לפאלם המוני תכונות, כמו ניגון MP3ים או קטעי וידאו. אנשים רוצים שבPDA שלהם יהיו רק את התכונות הבסיסיות - שהן לוח פגישות, רשימת To-do, מקום לרשום בו הערות ואולי גם גיליון אלקטרוני.
הפילוסופיה של פאלם, אם כן, היתה להסתפק במועט ולא להפגיז את המשתמש בכל מיני תכונות לא נחוצות. המכשירים באו עם מעט מאוד זכרון: בין 2 ל-8 מגה (מגה זה 1024k, ו-k זה 1024 תוים, שזה בערך דף קלסר אחד) - וזה היה נורא מעצבן כי אי אפשר היה להכניס הרבה תוכניות לפאלם. מצד שני זה גרם לרוב המתכנתים לכתוב תוכניות קטנות ויעילות, וזה היה נורא חמוד - במיוחד כשהיו מורידים אותן מהאינטרנט. זה הזכיר לי את ימי הקומודור והאטארי, שאנשים היו צריכים להתחשב במגבלות המחשב ולכתוב דברים יעילים, ולא חזירי זכרון כמו רוב התוכניות שכותבים היום.
והפאלם הצליח, עד שבאו מיקרוסופט עם הPocketPC שלהם. והם דווקא כן אוהבים להפגיז את המשתמשים עם תכונות: מסמכי Word? אמפישלושים? סרטי וידאו? ריבוי משימות? כמובן! למכשירים שהגיעו עם PocketPC היה גם הרבה יותר זכרון: 32 מגה לפחות.
אז מה שקרה הוא שבעלי פאלמים קינאו בבאנשים שהיה להם PocketPC. ונתח השוק השתנה בהתאם. עכשיו פאלם די בירידה.
פאלם נכנסו לפאניקה ונטשו את הפילוסופיה של ההסתפקות במועט שלהם, ועכשיו המכשירים שלהם כן יכולים לנגן MP3ים. אבל הם עדיין מתקמצנים על זכרון (ואני שונא שמתקמצנים על זכרון! זכרון זה הכול, ורק בגלל זה קניתי לעצמי הרד-דיסק של 186 ג'יגה: כדי שאני אוכל להוריד כמה סרטי פורנו שאני רוצה).
אבל זה היה מאוחר מדי. מערכת ההפעלה של פאלם עדיין טיפשה ולא תומכת בריבוי משימות (יענו Multitasking), מה שמגביל מאוד את אפשרויות התכנות. אם פאלם היו עוברים ללינוקס בזמן, הם היו סוחפים איתם מאות אלפי גיקים שונאי מיקרוסופט. אבל לראשי הבטטה בהנהלה שלהם לא היה מספיק שכל בראש. פאלם עדיין מתכננים לעבור ללינוקס, אבל עד שהם יעשו את זה, כל הPDAים עלולים להפוך לפאסה, כי אנשים מעדיפים להסתובב עם פחות מכשירים, ונוטים לזנוח את הPDA לטובת הסלולרי.
פאלם יצטרכו לעשות כמה סלטות מרשימות בשביל לשמור לעצמם את זכות הקיום, כמו איכשהו להצליח ליצור PDA שמשולב עם סלולרי, שגם לא גדול מדי, גם סקסי מספיק וגם פועל על לינוקס. וזה יהיה קשה מאוד לפאלם, כי מה להם וללינוקס? יצרניות הטלפונים הסלולריים מתמצאות בנושא הרבה יותר מפאלם, והם הן ירצו לעבור ללינוקס, הן לא יצטרכו את פאלם בשביל זה.. הן יוכלו לעשות את זה בכוחות עצמן.
אז מה נשאר לנו? הPDA יעבור לסלולרי, ויפעל באמצעות לינוקס (אני מקווה) או PocketPC של מיקרוסופט. ובשני המקרים, פאלם לא יוכלו לשחק תפקיד בנושא. והם פשוט ידעכו ויעלמו, בדיוק כמו מה שיקרה לבלוג שלי אחרי שאני אמצא חברה ואמצא את סוד האושר.
אז בפוסט הזה אני מספיד את פאלם. יהיה זכרם ברוך.
ולא, הדייט של יום שישי לא היה משהו.. יש כאן מישהי שרוצה לנחם אותי על ידי זה שהיא תתן לי לשחק לה בשיער?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר