ריקודים, אלכוהול ומשחק בשיער |
| 8/2005
"צופן דה וינצ'י" זה ספר מעפן!
זהירות, מכיל ספויילרים.
אני לא מבין למה כולם מתלהבים מצופן דה וינצ'י. נכון שהוא שייך לז'אנר של page turner (ממש כמו הארי פוטר), אבל הוא עקום למדי.
בתחילת הספר מסופר לנו על האוצר, שכל כך חשוב להסתיר אותו.. ומצד שני מאוד חשוב היה לז'אק סונייר לרמוז לסופי וללנגדון איפה האוצר נמצא, באמצעות כל מיני סימנים.
כאילו שאף אחד לא יודע.
ואז, בסוף הספר, אנחנו מגלים שאישתו של ז'אק סונייר כל הזמן ידעה איפה האוצר נמצא, ולא היה צריך בכלל להעביר את הסוד הזה לאנשים נוספים - כי אנשי הכת הסודית של סונייר יודעים בעצמם איפה הכל נמצא והם ידאגו להעביר את הסוד לדורות הבאים.
כל המסע של לנגדון וסופי היה חסר טעם ולא הוביל לשום מקום. חסר תועלת לחלוטין.
אולי בשביל להכיר בין לנגדון וסופי, אתם אומרים? לא נראה לי, כי דן בראון כתב ספר נוסף שממשיך את עלילותיו של לנגדון, ובספר הזה הוא נטש את סופי ובמקום זה התלוותה אליו מישהי יפהפיה אחרת שלא קשורה (ככה הבנתי מהגב של הספר).
בקיצור, מאכזב למדי.
אני בדרך כלל לא אוהב ביוגרפיות וספרים שמבוססים על סיפורים אמיתיים, אבל מ"המשפט האחרון של פרמה" נהניתי הרבה יותר...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר