גרסה אלטרנטיבית לריקוד העם המזעזע הזה. מוקדש לכל היצורים המרושעים באשר הם.
על השחור הצורם בעיניך על הלילה השוכב בהן לישון ועל שפת גופך והעוויות פניך כאשר את מרוחה על הארון על השקע הקריר אצלך בברך מתנופפת שיערה לא קטנה ומתוך מחשבותיך הלא הגיוניות עולה לאט לאט המנגינה עולה לה המנגינה..
כל כך סתומה, כמו ביוב בדירת עוני ישנה עודף רגש וקהות מחשבה עוזרים לך להיות האחרונה (כפול 2)
ואני מביט ומתחלחל עוד פעם אני קולט את כל זה ומקלל דיסהרמוניה מושלמת של חוסר טעם אלקובים הצילני, אני אתפלל.. עדכון (05.07.2006) - 9 חודשים אחרי הפוסט הזה, והגיבורה שלו עדיין לא מחקה אותי מהרשימות שלה. היא לא ממש חכמה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר