 ריקודים, אלכוהול ומשחק בשיער |
| 3/2006
ביקורת קונצרט: קונצרט מס. 4 של התזמורת הקאמרית הרצליה שלום לכולם! זה אני! מה נשמע? אפשר לקבל חיבוק?
החלטתי שאני צריך להרחיב את האופקים שלי וגם של הבלוג, ולכתוב קצת יותר על דברים שברומו של עולם. אז הלכתי לקונצרט. יש לי ידידה שמנגנת שם (איזה כיף לי שאני יכול לכתוב דבר כזה), אז קיבלתי כרטיס בחינם.
זה נחמד באיזו צורה לראות קונצרט. יש משהו "אמיתי" בלראות את המוזיקה נוצרת לנגד עיני בזמן אמת. אבל אל תחשבו שאני מת על מוזיקה קלאסית – אני אוהב את המנגינות שמוכרות לכולם בדרך כלל (מפצח האגוזים, אגם הברבורים, ארבע העונות וכו'), אבל קשה לי להתחבר למנגינות שאני לא מכיר, כי בדרך כלל אין להן משהו ברור לומר, וזה חסר לי – הן נשארות יותר מדי זמן בעמדה לא מעניינת, שקצת מזכירה שממה לפעמים.
אבל זה לא אומר שאני אנסה להכיר עוד מנגינות. בקונצרט הקודם שהייתי בו (שהיה גם הפעם הראשונה בחיי שהלכתי לקונצרט), אז גיליתי שמאוד אהבתי את הפתיחה של קנדיד. אחר כך הורדתי אותה מהאינטרנט.
בכל מקרה, הנה ביקורתי המלומדת.
הקונצרט היה מוקדש בכולו למוצרט כי זה יומולדת שלו היום. אז הוא התחיל עם סימפוניה מס. 38 של מוצרט. לא שזה אומר לי משהו, כי נרדמתי במהלכה. ואז הסתכלתי במשקפת על הנגנים. נגנית האבוב החמודה מהפעם הקודמת לא היתה, אז הצטערתי. גם לא היו שם כך כל הרבה בנות מאיזור הגיל שלי שאפשר להתחיל איתן אח"כ מאחורי הקלעים. אבל שמחתי שהפעם, לנגנית הראשית היה מחשוף.
אח"כ היה קונצ'רטו מס. 3 (לכינור ותזמורת) של מוצרט. אתם יודעים מה ההבדל בין סימפוניה וקונצ'רטו? בקונצ'רטו יש מישהו שמנגן סולו. אז מי שניגן סולו היה כנר בשם פייר אמויאל שהגיע לארץ הקודש במיוחד מצרפת. אבל לא היה לו הרבה מקום על הבמה ונראה לי שהוא הסתיר למי שהיה מאחוריו. הוא גם נראה כמו מישהו שעומד שם בלי קשר למה שהולך, ומפריע לכל התזמורת. נראה לי שהוא היה עלול להכות עם הקשת שלו במנצח.
ואז היתה הפסקה.
ובסוף היה "סואיטה מס. 4" של צ'ייקובסקי. צ'ייקובסקי כתב את מפצח האגוזים, וזה אחלה מנגינה. אבל סואיטה מס. 4 (מבוטא "סוויטה", כמו במלון) היתה מוקדשת למוצרט אז היא לא היתה משהו. וגם התאכזבתי שהביאו נגנית נבל לשם, אבל היה לה תפקיד מאוד מינורי בתזמורת ורוב הזמן היא סתם ישבה. באסה לה.
אח"כ חשבתי להתחיל עם הבנות שעמדו בכניסה ובדקו כרטיסים, אבל לא היה לי כוח. אולי בפעם הבאה.
השורה האחרונה: כולם ניגנו מאוד יפה. אבל בפעם הבאה כדאי לתת יותר שימת לב לבחירת המנגינות. תפנו אלי ואני אדע כבר מה צריך להשמיע.
| |
|