יש שתי אופציות.
א. אני לא זקוקה לשום תשומת לב, לא רוצה את הרחמים שלכם, לא זקוקה לקריאות ולתגובות שלכם, לא צריכה חום ואהבה, לא צריכה שיבחינו שאני פה, שיתייחסו אליי ובטח שלא צריכה להרגיש נאהבת, מיוחדת.
ב. או שאלו בדיוק הדברים שאני הכי זקוקה להם :\
לא רציתי שיראו אותי ככה, בחולשתי,
אז פשוט התנתקתי
הלכתי למקום אחר
שם אני יודעת שארשה לעצמי להשתחרר, כל עוד אהיה לבד
ושם, רק
בכיתי
בכיתי
ובכיתי.
נמאס לי להשפיל את עצמי, נמאס לי להיראות כאילו אני אחת שחייבת צומי כל הזמן, נמאס לי להתחנן לזה, למה לעזאזל אני חוזרת למי שהייתי עד לפני שנה?! אני כאילו בובת חרסינה, רגע אחד לא מתייחסים אליי ואני נופלת ונ
ש
ב
ר
ת...
שלום, אני ענבר, ואני הבן-אדם הכי מתוסבך עלי אדמות.
אני אכן בובה על חוט, ואני מרגישה שעוד רגע אני נופלת. ככה זה שאין לך שיווי משקל בשיט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
