היה לי כ"כ כ"כ הרבה מה להגיד
תיכננתי כבר לעשות פוסט באורך כזה | | על כל מה שקרה בזמן הזה והכלהכל
ואז עבר לו הזמן והצטברו עוד ועוד דברים חדשים בתאי הזיכרון שממילא לא מתפקדים כל כך, עוד ועוד קרה והכל נשכח.
ועכשיו זה נראה קצת מיותר, אתם לא חושבים?
אני רק אגיד
שאני מצפה בקוצר רוח
לאירוע הקטן, הגדול והגדול מאוד,
והשילוב שלהם עם השביתה הארוכה שבאה לי כגשם בשנת בצורת והזדמנות פז להשלים את הכל, להדביק את הפער ולהיות בקצב של כולם עושה לי רק טוב :)
אפילו שבחודשים האחרונים בכלל והשנה בפרט התרחקתי מיותר מדי אנשים קרובים,
באמת שאני צריכה לחזור לעצמי. כל כך חבל לי על זה שדברים כל כך לא חשובים טיפסו לראש סדר העדיפויות שלי, והדברים החשובים באמת כמו הלימודים והחברים והמשפחה שלי כבר לא שווים בשבילי כלום. זה כ"כ לא מתאים לי.
פתאום בנים זה כל מה שמעניין אותי, זה הכי לא אופייני לי בעולם. כל האובססיות המסריחות האלה.
אני חייבת לאזן את המצב הנפשי שלי, לאזן את החיים שלי.
אני חייבת לחזור לעצמי. אני רוצה את החיים שלי בחזרה :\
למה אי אפשר לחזור לכיתה י'?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
