גברת ורטיגו.

בשדה פתוח ירוק, את רצה.

קוטפת פרח אדום כמו דם ומחייכת לעצמך.

בשדה יש רק עץ אחד, עץ גדול.

הוא נותן לך צל בימי הקיץ החמים,

הוא נותן לך פירות כשאת רעבה,

וכשרוחות עזות מנשבות את מסתתרת לצידו.

לפעמים כשעצוב לך את מספרת לו עם דמעות בעיניים,

מה קרה ומתיעצת איתו.

היום את מביאה לו פרח אדום.

את רוצה לשמח אותו.

אבל הנה, את שוב שוכחת, אין לו רגשות.

הוא לא יודע לכעוס, להתאכזב, להיות שמח או עצוב, הוא לא יודע לאהוב.

אבל את, את בכל זאת אוהבת אותו.

למרות הכל.

אז הפרח  האדום, הוא בשבילו, לא משנה מה.

והוא, הוא אף פעם לא יזוז לשום מקום.

הוא לא יברח.

תשוקה.

אני אוהבת את התחושה שאתה שוכב קרוב אלי ומתאר לי באוזן בלחישות כמה הרגע הזה מושלם עבורך.

כמה שזה חשוב, הקירבה, וכמה התגעגעת למשהו אמיתי.

ואני עוצמת עיניים, ומתפללת הכי חזק שאני יכולה שלא תעזוב אותי כמו השאר.

שתחזיק לי את היד ככה, ושלא תתן לי ללכת אף פעם.

להתאהב.

כבר שכחתי איך זה מרגיש.

כל מה שאני מרגישה זה רק כאב עמוק בחזה, זה מה שהשאירה בי האהבה- כאב. כאב וגעגועים.

ועכשיו הנה אתה הגעת, בין כל הגברים השונים שבחיי אתה קפצת לך, ממש השתחלת לי פנימה ללב, הרבה אנשים לא הצליחו לעשות את זה בזמן האחרון, אבל אתה, אתה הצלחת לעשות את זה במבט ובחיוך.

אני חושבת שמשהו בתוכי השתחרר ברגע שבו באת לאסוף אותי למסיבה והיה בי מן דחף פנימי להוריד את העקבים ולרוץ ככה לאוטו בצד השני של הכביש, ופשוט עשיתי את זה, וזה מה שכבש אותך באותו הרגע.

התחושה היתה כאילו כבר הכרנו שנים, הכל פשוט זרם לו ככה בפשטות.. ואהבתי כל רגע באותו היום.

הכל היה כמו בספרים.

ואני לא יכולה להגיד שאני לא מפחדת, כי תמיד יש "אבל" ותמיד יש משהו בדרך שמתהפך, אבל זה היופי בחיים- הסיכונים. והרגעים. הרגעים הקטנים האלה הם מה שבעצם בונה לנו את החיים, מה הם היו שווים בלי הרגעים הקטנים האלה שמעלים לך חיוך וגורמים לך לשאוף אוייר ולחייך לעצמך בפנים.

לקח לי זמן להבין את זה, אבל הנה בסוף נפל האסימון. הלחץ ירד.

וזה לא רק עם הבחור, זה בכלל בכל החיים, משהו השתנה.

הכל נראה שונה פתאום, פחות מאיים ויותר מזמין.

היתה לי על זה שיחה ארוכה עם אחותי והיא פשוט ניסחה את זה יפה "את בתוך התהליך, אז את פשוט לא שמה לב איך התבגרת, ככה מהר, אבל אני מבחוץ ממש רואה את השינוי" אז אולי זה לא רק בקטע הרומנטי, אולי זה בגלל התפקיד האינטנסיבי ואולי זה בגלל הגיל, אבל משהו בי משתנה.

ואני נושמת לרווחה, כי הנה מתחילה לה תקופה חדשה.

תשוקה.