עוד רק ילדה

עברו כבר חודשיים מאז, ואצלי הכל בסדר. אני בסדר! ואני לומדת, ועובדת, ומבלה, והכרתי המון אנשים חדשים.

אני זוכרת שאמרת לי שאני עדין קטנה ועוד לא חוייתי בחיים ושאני נמצאת איתך מתוך ברירת מחדל (תמיד אהבת 'למסכן' את עצמך) וכשאני אצא לעולם האמיתי אני אראה מה זה החיים ומה הם יכולים להציע לי וואני לא ארצה אותך יותר.

אז תדע לך שהסיבה היחידה שאני לא ארצה אותך יותר היא בגלל מה שעשית ולא בגלל 'שפתחתי' את העיינים.

הייתי מוכנה לוותר כאן ועכשיו על הכל ולחזור לתוך העולם שלך אם לא היה קורה מה שקרה.

חודשיים אחורה-לא ידעתי איך אני ממשיכה בלעדיך, לא ידעתי איך אני קמה על הרגלים אחרי שאתה כבר לא פה. הייתה העוגן והמשענת שליי ואולי זו הייתה הטעות שלי שנתתי לך לשחק תפקיד כל כך חשוב בחיים שלי.

אמרת לי שנתת לי כלים לחיים, ואני צחקתי לך בפנים, אבל צדקת-חתיכת ארגז כלים נתת לי.

להיות בלעדייך היה בילתי נסבל מבחינתי, בלתי נתפס.

היית כל החיים שלי, היית כל ההתחלה של החיים הבוגרים שלי.

מעבר לזה-חייתי את החיים שלך, החברים שלך, המשפחה שלך, הבית שלך, העבודה שלך, אפילו הייתי הולך לישון וקמה בשעות שלך.

וביום אחד כל זה נעלם. ואין לי כלום, ממש ככה.

אני צריכה להתחיל לדאוג לעצמי, לחשוב בעצמי, למצוא לעצמי תחומי עניין והכלל-להבין מי אני ומה אני לעזעזל!

שמטת את השטיח מתחת לרגלים שלי ועכשיו אני צריכה להתחיל לסדר הכל מחדש-ואין לי מושג איך!

אבל אתה מבין, זו גדולתו של אדם, שמהמצבים הקשים ביותר, מהמצבים שהכל סוגר עליו מהמצבים הנמוכים ביותר הוא שואב את הכוח שלו.

וככה גם אני עשיתי את זה. מנקודת השפל הנמוכה ביותר לי שאבתי את הכוחות והרמתי את עצמי.

קמתי על הרגלים והתחלתי לחיות.

לא רציתי להיות באותה נקודה יותר והרמתי את עצמי בכל הכוח שנותר לי (ולהפתעתי נשאר לי המון כוח.)

אני לא אשקר, גם כתבתי פה שכל הזיכרונות שלי קשורים בך.אבל את יודע, עם הזמן הזיכרונות האלה מתחלפים בזכרונות חדשים. וזה כואב וקשה להרפות ממך לדעת ולהבין שאתה לא תחזור ושאני צריכה להתקדם בחיים שלי כי לא יכול להיות שהחיים יתקדמו ואני אשאר במצב סטטי.

אני מתגעגעת אליך, בטירוף. יותר נכון מתגעגעת למהות שלך כי במהלך הזמן למדתי להבין כמה שאתה שפל ורע.

אתה זה שהיית דואג לי ואתה זה שהיה לך אכפת ממני ועכשיו אין את זה ואני צריכה לעשות את זה בשביל עצמי.

וזה קשה ברמות מטורפות אבל זה מה יש ועם זה צריך לחיות.

אתה מתגעגע אלי? יש בך את הצורך להרים טלפון? אתה נזכר בי בלילות?מי מנקה אחריך? מי מכינה לך אוכל? מי מכבסת ומגהצת לך?

אהבתי אותך באמת, כמו שאף אחת לא תאהב אותך. אני מקווה שאתה יודע את זה.ואני מקווה שכואב לך.