אני צף...

אין כל קשר בין הנוכחות שלי במקום לבין התודעה והאמת די סובל.

כל ניסיון להסביר את ההרגשה נידון לתוצאה אחת – כישלון.

לא ברור.

ננסה לעשות סדר בדברים, הרי כל אחד מתנאי הפתיחה, לא לפני זמן רב, היו עושים אותי המאושר באדם.

צינגלה פאף מבית היוצר של תיקון עולם (לך תבין את החולים שלאחרונה מתלוננים שהגראס הרפואי לא חזק מספיק...מפונקים), בר חביב והרבה נשים מאושרות מסביב.

ואין מאושר ממני. חיוך רחב וכמה גרליס מוטרדות בהגיגי אבל לא הפעם.

אני כבד, הבר שהיה תפוס דרש מאיתנו לשבת בסמוך לקיר על הבר הקטן מה שיצר זוית לא נוחה בגב. איוורור גרוע באותה פינה שמבעיר לי את הקרניות ובקושי מאפשר לעיני להשאר פתוחות. חגורה אנושית שמורכבת ממאה אחוז נשים חונקת וחיכוך מיקרי יותר מעיק ממעניין. הבירה חמה ולמרדסו תכונה מוזרה לבוא אליך בהפתעה מאחור כאילו משיהו נפץ על פדחתך בלוק ואתה מסנוור מכאב, מנסה למצוא מעט מכבודך על הרצפה.

והעיקר, אני סובל.

אחרי פחות משעה, 50 דקות לאחר הסממן הראשון שהופיע והרצון לברוח, הסתלקנו מישם.

הגיל הפיזיולוגי מתחיל לצמצם טווח למנטלי???

אולי... הבעיה כשסוג בילויים מסויים נעלם מתחיל להופיע אחרים. אני יושב בבית ומבלי שהתכוונתי או התכוננתי מוקף בגראציות שפעם או פעמיים בעבר כבר הספקתי לשמוע ממשנתן.

קריירה לא הולכת עם זוגיות.

גבר לא ירצה בביתו אשה דעתנית.

או כמו המילים המרירות של שרית חדד - נערה מבית טוב צריכה להיות יפה ולשתוק הרבה.

אני כבר לא מסוגל לשמוע מילה נוספת יותר, העיניים מצטעפות, המוח נודד וחומק לאזורים בהם האפלה שולטת.

עוד הסבר למה מערכת יחסים נוספת התרסקה בגלל אותה סיבה חמקמקה שכיף להאחז בה – אישה חזקה,

ואין כיף גדול מלשהות בחברת כמה נשים חזקות בחדר אחד.

אני מדמיין את עצמי כאיש ללא שם במערבוני הספגטי של ליאונה,

שני הקולטים הכבדים שנעוצים בנרתיקים לצידי הירכיים, לרגע נדמה שקפצו מעצמם לכפות ידי בתנועה נעלמה ורעש הפיצוץ מהאקדחים מרעים את החדר. אני סופר שש לחיצות בכל יד, קורע על ברך אחת וטוען את האקדחים בזריזות שוב.

העשן בחדר מקשה על הראיה ואני יורה כדור אחד נוסף בראשן של כל אחת מהדמויות, מוודא שאין זכר למילה אישה חזקה.

אני עומד מתנשף במרכז בחדר, בכל יד אקדח שעשן כחלחל מסתלסל כלפי מעלה מקנהו ותחתיי פרוסות גופות שגפיהן מעוותות בתנוחות לא טבעיות ובעיקר דם, אגם של דם דביק סביב כפכפי האצבע שלי.

"מישהו רוצה סיבוב נוסף של קפה או משהו קר?" מחזיר אותי אליהן, חבורת אמזנות מרירות שהגברת מארחת ואני לא מצאתי מקום להסתתר בזמן וקובעת מבלי לשאול שאני אכין את מבוקשן.

אני מתרומם בעייפות בדיוק כשאחת מהן מספרת על בגד חדש, מתארת את קווי המתאר בו ומספרת שחושף טיפה אבל לא יותר מדי "סקסי כזה" היא מצהירה.

אני מגלגל את העיניים לשמע הדברים עם הגב אליהן, אני כבר מובס מדי מכדי לחפש פה עימות, לפני כעשור הן היו זוכות לנחת לשוני והגיגי שבטח אז היו שנונים.

הלוואי וידעתי מי נופלות בהגדרה של נשים חזקות, בטח לא החבורה המרירה הזו.

אם הייתי צריך להמר, הייתי בוחר באלה כנשים חזקות - 

אישה חזקה זו אחת שמשיגה את רצונה, לא? אין פה אלמנט של דעתנות או הטלת צל על סביבתה?

במבט על אמא שלי, לא באספקט של מערכת היחסים מולי כי היחסים של בן עם אימו לא מושתתים בראי הכח, אלא כאישה מן השורה, הייתי מגדיר אותה סוג של אישה חזקה.

יש לנו בדיחה בבית מאז הילדות "שלחתי אליהם את הבולדוג". לאחיי ולי, במהלך חיינו, היו כל מיני אירועים שהעדפנו לא לחוות כי ניתן היה לשלוח את האמא שתעשה סדר שם. לדוגמא, אחי, בתחילת שנות העשרים שלו, החליט לקחת הלוואה מהבנק למטרה כזו או אחרת. נכנס לבדו בצעד בטוח ומלא עזוז לראשונה בחייו להתמודד מול הבנק, סומך על החן המתפרץ שלו רק כדי לצאת משם עם הזנב בין רגליו, בלי הלוואה ועם השפלה לא קטנה מהפקידים השונים. הוא ספר לאימי על המקרה ולמחרת כטורנדו התייצבה בבנק, נכנסה לזירה שכל מי שבסביבתה יסבול מנחת גרונה והיא אכן צרחה. על מי? על כולם. קחו את הפקיד בבנק, מהזוטר לבכיר ונסו לשאול את עצמכם מה מפחיד אותם יותר מכל? שיפגעו להם בשגרת העבודה. פחות משעה לאחר שנכנסה לבנק, מנהלת הבנק, תחת עין מפקחת של אימי, צלצלה לאחי והתנצלה כשהיא מזמינה אותו לסור לבנק כשיזדמן לו והיא אישית תטפל בנושא.

בדרך דומה, כל בעל מקצוע, שירות לקוחות ודומיהם שלא בא לי להתמודד איתם, אני שולח את אלת המלחמה אתנה שתעשה סדר ובחיוך מלא ברחמים אני מזדהה עם המסכן התורן. היא לא תוותר עד שהמטרות איתן הגיעה ימולאו.

היא סוג של אשה חזקה, האתנה מוורשה, יחד עם זאת אשה שאני מרחם בכל יום על אבי ואותו מכתיר כאיש החזק על הפלנטה, אבל בהחלט סוג של.

אח...אישה חזקה, אישה חזקה...

 http://youtu.be/IJxxz-Jn6x4

קצת שיר של כוסיות...אני יודע. רק שאיזו אישה חזקה לא תקלוט אותי מזמם במקביל לשיר המתנגן, בייחוד באותם נקודות עם הקולות הגבוהים...

אני מציץ מחריץ הדלת, קולט את נושאת דגל הזעם, ברגע הראשון שהיא סופסוף השתתקה מאז שהגיעה רק כי הסתבכה בביתוק חתיכת קיורטוש מגליל הבצק ומלמל לעצמי "זה בדיוק מה שהתחת שלך צריך".

היא מפחידה אותי, אולי מאותה סיבה שהחברות שלה מביטות עליה בהערכה, יש שה משהו מאיים, נרכש משנים של מרירות. בשונה מהן, אני זוכר אותה עם הבחור האחרון, מצחקקת, מגרגרת כגור חתולים מתלטף על בעליו, קטנטונת שאין בה דבר קטן. היא מסוג הנשים עם פרצוף בלי גיל והאמת נאה, לא ניתן לנחש בת כמה היא 20 או 40, הכל הולך. מלווה בחזה קטן מדי ביחס לתחת הגדול מדי על כמעט 1.75 מ'. מבנה אידיאלי למתאבקת מזרח אירופאית.

אין לי ספק, שכל אותן נשים בתמונות למעלה, לא מתעסקות במושג אישה חזקה, אין להן צורך בכך. עפעוף קל בריסיהן הארוכים, העברת יד בשיערן הרך, שרבוב שפתיהן הרכות או מתיחת החולצה על חזן הדשן ידאגו להניע כל גבר בכח שאין שני לו. סוג של עוצמה, אבל מה עם אותן נשים שלא בורכו כמותן? האם האפשרות היחידה היא לפתח פרסונה של קרברוס?

באיזשהו מקום זה מזכיר לי את הסיטואציה הבאה, אתה, הזכר הממוצע, שניה מלעלות במדרגות לצידה של גברת כלשהי, לא בת זוג ואתם עומדים בפני בעייה מוכרת – אם היא תעלה ראשונה אתה הולך להסתכל לה על התחת.

הפתרון הקל הוא אחד משניים – או שאתה תעלה ראשון או שבזמן שאתם מטפסים במדרגות, תהיה כל כך קרוב אליה שהבל פיך יחמם את אוזנה עד שלשניכם יהיה מספיק ברור שאתה לא משחית את זמנך במבטים רעבים בישבנה.

זו סיטואציה מאד מעניינת, במיוחד אם אתם בגרם המדרגות בביתה, משרדה ולא סביר שאתה תטפס ראשון.

יש כאלה שבנונאשלנט יצליחו למכור פאסדה אדישה ויתפסו את המדרגות בידיעה שהבחור שמאחוריהן צופה בכל תנועה של העכוז.

אבל הרוב לא.

בימי רווקותי זכורים לא שני אינצידנטים בהם דוסקס הנושא בשונה מבדר"כ שפשוט הודחק. אחת קבעה באופן ברור שאטפס ראשון כי אין לה כוונה שאסתכל לה על התחת (!) והשנייה בקשה שלא אסתכל לה עלה תחת בזמן שעולים (??? מה הסיכוי שזה יקרה?). לגבי השנייה כמובן הסתכלתי, נראה לי די מעליב שבחורה עולה לפניך ולא תקדיש את הזמן בחקר הקונסטרוקציה.

שמי עולה בחלל החדר והן תוהות לאן נעלמתי, הגברת בנחמדות אופיינית מצהירה "מתחבא" והן, כל אחת בתורה, מוסיפות הלצה משלהן על חשבוני, לא מעליבה מדי חלילה,כי גם בקודקודן ההזוי יש מספיק שכל לא לחצות קו ברור – להעליב את בן הזוג של אחת מחברותיהן, קסוס בלי שהחיזבאללה לא היו מעזים למלמל נגדנו.

הרגע שרוב מרחב הבית נמצא תחת עינו הפקוחה של האויב ואני מוגבל בתנועה, אני מתחיל להבין את אותם מאות ואולי אני מצהיר בזהירות ומדובר באלפים של לילות בהם ביליתי במאורות בירה חשוכות, נתון בערפול חשים, מחייך ומגפף את אותן נשים שבאור יום שערותיי היו סומרות אם רק היו פונות אלי בשאלה תמימה דוגמת "מה השעה?".

כן זהו, כן זהו, זהו גן החיים.

לקינוח משהו חביב למרות שגם הוא כבר לא כל כך צעיר - 

http://youtu.be/NnzIrRykilA