אתה.
אתה שלפני כמעט שנתיים שלחתי לי יד והוצאת אותי מהבור.
אמנם הוצאת אותי מהבור אבל אז עזבת את ידך ונשארתי לבד.
אני המשכתי לדרכי וכמעט שכחתי ממך, אתה כנראה שכחת ממני לגמרי.
ואז אחרי שלא ראינו אחד את השני ולא דיברנו כלכך הרבה זמן פתאום באת.
באת למקום המפלט שלי, לבית השני שלי.
אבל לא באת בשבילי.
התנהגתי כרגיל למרות בהרגשתי בפנים גועשת.
רגשות מעורבים, כי עד כמה שאהבתי אותך בסוף השארת אותי לבד.
אז אני כנראה אראה אותך ואת החיוך המדהים שלך, שנשאר מושלם כמו תמיד, קצת יותר מבעבר.
אני אשתדל להתעלם ולהראות שלא אכפת לי.
כי האמת היא שבאמת לא ממש אכפת לי.
אני המשכתי הלאה ויצאתי עם בנים ולשם שינוי בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן אפילו יש לי רגשות כלפי מישהו.
אומנם לא מאוהבת כמו שהייתי בך אבל מאוד מחבבת.
וחוץ מזה אני מאושרת. גם בלעדייך.
למרות שהייתי נותנת הכל בשביל חיבוק שלך.
עכשיו יש לי אחרים שמחבקים אותי, ואני אפילו לא צריכה לבקש.
...