אני באמת לא יודעת למה אני יושבת וכותבת לך שוב
זה הפך כבר למעין הרגל שכזה
כל לילה אחרי חצות אני יושבת לכתוב לך מכתבים
על איך עבר היום, איך אני מרגישה,
פה ושם אני מזכירה גם אותך ואת התחושה המדהימה הזאת שגרמת לי להרגיש.
אז אני יושבת וכותבת
את רובם בסוף אני גם שולחת
אני יודעת שאתה קורא אותם,
ולפעמים אפילו עונה לי וככה שולח לי איזה חיוך בחזרה מבעד למסך המחשב..
ואני יודעת שכן אכפת לך ממני, גם אם לא תמיד אתה מראה את זה.
אבל האמת היא שאת זה אני לא אשלח
פשוט כי על האחרון, שבשבילי היה חורץ גורלות לא ענית,
אולי זה בגלל שעוד לא קראת אותו
או לפחות אני מנסה להאמין שזה מהסיבה הזאת
ולא בגלל שאתה רוצה לחתוך את מה שאפילו לא התחיל בינינו.
אז רק רציתי שתדע שאני עדיין יושבת וכותבת לך בלילות
ליד החלון הגדול כשאור הירח מאיר על ידיי המקלידות מילים אלו
מסתכלת על הירח וחושבת עלייך
אולי בגלל שאני יודעת שיום אחד גם הוא יהיה שלך
אנחנו בקושי מכירים וכבר שבית אותי
אולי זה החיוך שלך, או השמחה שבך
או התחושה שהעברת בי כשנגעת בי
אתה כלכך מיוחד בזכות מי שאתה
ותזכור שאמרתי שעוד תשנה את העולם
רק תישאר מי שאתה
כי כמוך אין, וגם לא יהיו לעולם.
אז הנה המכתב של הלילה הגיע לסיומו
אני מאמינה שהגורל רצה שניפגש
ויכלה לפרוח פה ידידות מדהימה
אבל לבינתיים אני מסתפקת במכתבים
שעל חלקם אתה עונה,
ועל חלקם, לא.
לילה טוב
אני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
