גם אני הידרדרתי לבלוג.. אבוי.

וואו.

בהחלט התקופה הארוכה ביותר שעזבתי.

אפשר לומר שכל חצי שנה לבערך נתתי ביקורון בישרא, לראות אם מרכז חיי הרשת שלי מגיל התיכון עדיין שוקק חיים.

הייתי אומרת שאני מתגעגעת, אבל אני חושבת שאני לא. עם כמה חברים שרכשתי פה, וכמה שהיה לי כיף לשפוך את הלב בפני אנשים שלא ראיתי בחיי {וכמה שכן} אני חושבת שזה אולי המקום היחיד שלא התגעגעתי.

לרגע לא יכולה להאמין כמה שנתיים נראות כמו נצח, כמה דברים ומפגשים וצבא וטיול גדול ואהבה ובגידה וחברים וטיול יותר גדול ומשפחה וטראומות.. וכמה הרבה נכנס בשנתיים. וכמה אני כל כך לא אותו בן אדם מאז... וכמה אני כן.

אבל חזרתי לרגע. לתקופה קצרצרה של שבוע וחצי, עד העזיבה הבאה שלי את ארץ הקודש. כי אולי כל ההרגשה הזאת של "אני לא מתגעגעת" היא שקר אחד גדול, שצריך לבחון. אולי חסר לי היומן + תגובות הזה.

אכן, הרוב הגדול של הבלוגרים שלי כבר מיצה את זמנו פה. העתודאי אומנם פה, ובכל הכוח. אולי גם טל. והמשוגעת.

אז חזרתי. גם אם לפוסט. (: