היומן של קפטן ערן

מסביב לשולחן עמוס במטעמים, עמדו קציני מפקדת הצי השביעי, ומספר לא גדול של נציגים מסטארבייס 883, איתם יצא לי לעבוד במהלך השנים האחרונות. מפקד הצי עמד לצדי, והצוות הבכיר של האנטרפרייד מאחוריי. בלט בחסרונו אדמירל גלייזר, מפקד חטיבת המבצעים של הצי, שאת מקומו מילאתי בזמן החופשה שלו בגלקסיית THAILAND הרחוקה. קצין הניהול של הצי, קפטן-בכיר גולדי, ארגן את הקצינים הזוטרים בעמידה מסביב לשולחן, וכל אחד לקח כוס שתיה לידיו.

"אתה רוצה להגיד כמה מלים?" שאל אדמירל-הצי באולי, "או שאני אתחיל?" חייכתי והנהנתי בשלילה, ומפקד הצי המשיך- "ערן גדל בצי השביעי, בהתחלה בסוללת טורפידות-הקוואנטום-נגד-ספינות, בטיוליה ברחבי הגלקסיה, ומזה עשרה חודשים בתפקידו פה במפקדת הצי..." ופה אני מצנזר את כל סיפורי המעשיות והפאר שבקי רצתה להפוך לאופרה קלינגונית, אבל כללי בטחון השדה אסרו עלינו להפיץ ברחבי מנהרות התועלת...

"ועכשיו אני כבר לא שואל אם אתה רוצה להגיד כמה מלים", סיים אדמירל הצי.

"טוב", אמרתי בחיוך נבוך, "באמת עבר המון זמן מאז שהצטרפתי לצי הזה, ובזמן הזה יצא לי להכיר פה הרבה מאד אנשים טובים. עצוב לי שהסוללה הישנה שלי לא יכלה להגיע - הם קצת תקועים בצד הרחוק של גזרה דלתא, שומרים על כולנו מספינות אויב..." גיחוך קל נשמע מאחת הפינות, "בכל מקרה, נורא נהניתי לשרת איתכם, זו הייתה תקופה יפה ומלאת חוויות מעניינות ומיוחדות... יש פה אנשים טובים, שמשקיעים ימים ולילות בעבודה שלהם.. אם זה באולי, שמסיים לעבוד ב-1 לפנות בוקר בימים הכי טובים שלו, ואם זו קפטן אורטל, שעושה פה ערבי חגים כדי לעמוד בזמן לכל הביקורות האלה שיש לה... הייתם לי חברים טובים - ותמיד מצאתי אוזן קשבת כשחיפשתי אחת. אז בקיצור... תודה על תקופה נהדרת, תמשיכו להיות 'מקור הנץ', ולהוביל בכל מקום!"

שעה קלה מאוחר יותר, סגן נוג השתגר לראנאבאוט על מנת להכין אותה להמראה, בזמן שאני נפרד מהקצינים הזוטרים של המפקדה. לקציני המפקדה הבכירים, בעיבוי בכירי הסוללות, תוכנן ערב פרידה נפרד בתחנת החלל הפרנגית הקרובה.

מעבר לחלון הגדול במשרדי מפקדת הצי השביעי, נראה גב הצג עליו עבדתי בשעת לילה מאוחרת . הבזק פתאומי של אור עצר את עבודתי. הייתה זו קומנדר בקי, הקצינה הראשונה שלי, שניצלה את השעה המאוחרת ואת העובדה ש(שוב) הייתי האחרון במשרד על מנת להשתגר פנימה בלי שיבחינו בה. "מה קורה בוס?", שאלה, והתיישבה כהרגלה על פינת השולחן עמוס הניירת.
"אני תכף מסיים עם המסמך הזה", אמרתי, "ורק מעביר אותו למפקד הצי, ומצטרף אלייך חזרה לספינה". בקי הזיזה כמה מהאביזרים שהיו על השולחן והתמקמה בצורה נוחה יותר. היא כבר ידעה לבד שה"תכף" הזה יקח קצת זמן.

קומנדר טאקר הצמיד שלוש אצבעות ללוח הבקרה, והעלה את שלושתן במקביל. אור כחול מילא את חדר המשגר, ועם העלמו בקי ואני הופענו על פלטפורמת השיגור. "ברוכים השבים ", בירך טריפ, ועזב את לוח הבקרה על מנת לצאת יחד איתנו למסדרון הקרוב. "אז מה, איך מסתדרים עם המחשבה שאתה עוזב?"
"יש עוד קצת זמן, טריפ, זה לא שאני עוזב מחר. למרות שלפי כמות העבודה שיש לי לעשות - הם לא ממש מודעים לתאריך שאני עוזב בו את הצי."
"אגב", התערב לפתע סגן נוג, שנתקל בנו בדרך לגשר הפיקוד, "ערך הדולר בצביר הגלקסיות ירד שוב. כנראה שנרוויח לא מעט לאטינום מהדבר הזה".
מעלית הטורבו נפתחה בפנינו, ונכנסו בזה אחר זה, בקי כמובן אחרונה (ליידיז פירסט..). "גשר", הוריתי, והמעלית נסגרה. "נוג", אמרתי, "אנחנו לא נוסעים לצביר הגלקסיות כדי להרוויח לאטינום. הסברתי לך את זה כבר". מעלית הטורבו נפתחה, וכל אחד מאיתנו התיישב במקומו. תת-קומנדר ט'פול, שישבה קודם לכן על כיסא הקפטן, פינתה אותו עבורי ועברה לעמדת קצין המדעים, בחלק האחורי של הגשר.

על הצג הקדמי בגשר הפיקוד של ספינת הפדרציה ההומלסביטרנסגלקטית אנטרפרייד, סטארבייס 883 נראה גדול מהרגיל. עם השנים שביליתי בבסיס בתפקידיי השונים, תפסה בו גם האנטרפרייד תפקידים לא מעטים, בין אם מפקדי הצי ידעו, או לא. בעוד פחות משלושה שבועות יסתיים תפקידי האחרון בשירות צבא ההגנה לגלקסיה. כמעט 4 שנים עברו מהיום בו התגייסתי. חילופי המשמרות בעמדת קצין המבצעים קטעו את חוט המחשבה שלי. "צי ני", פניתי אל הקצין שהתיישב זה עתה, "דווח".
"הקש את קוד הזיהוי האישי שלך", ענה צי ני בנסיון להרוויח זמן בזמן שהוא מוציא נתונים ממסוף המחשב. "נראה שאנחנו עדיין מוסווים בהצלחה, במרחק נגיעה כמעט מסטארבייס 883, הידוע בקרב משרתיו גם בתור 'גיהנום', ובמרחק 30 דקות טיסה בעל חלל מירבי מעולם הבית..."
"הבנתי את הרמז", אמרתי, והסתובבתי לעבר קצין ההגאים. "נוג, קבע נתיב לעבר עולם הבית. על חלל 8."

ספינת הדגל המפוארת הסתובבה במקומה והחלה להתרחק באיטיות מבסיס החלל, מתמרנת בין הספינות שאינן מודעות לקיומה, עד למרחק סביר בו היא יכולה להסיר את מעטה ההסוואה ולהאיץ למהירות האדירה הדרושה על מנת להגיע לעולם הבית. "הפעל", הוריתי, והאנטרפרייד נעלמה לתוך המרחק, מותירה אחריה רק הבזק של אור בשלל צבעי הקשת.