היומן של קפטן ערן

מעבר לחלון הגדול במשרדי מפקדת הצי השביעי, נראה גב הצג עליו עבדתי בשעת לילה מאוחרת . הבזק פתאומי של אור עצר את עבודתי. הייתה זו קומנדר בקי, הקצינה הראשונה שלי, שניצלה את השעה המאוחרת ואת העובדה ש(שוב) הייתי האחרון במשרד על מנת להשתגר פנימה בלי שיבחינו בה. "מה קורה בוס?", שאלה, והתיישבה כהרגלה על פינת השולחן עמוס הניירת.
"אני תכף מסיים עם המסמך הזה", אמרתי, "ורק מעביר אותו למפקד הצי, ומצטרף אלייך חזרה לספינה". בקי הזיזה כמה מהאביזרים שהיו על השולחן והתמקמה בצורה נוחה יותר. היא כבר ידעה לבד שה"תכף" הזה יקח קצת זמן.

קומנדר טאקר הצמיד שלוש אצבעות ללוח הבקרה, והעלה את שלושתן במקביל. אור כחול מילא את חדר המשגר, ועם העלמו בקי ואני הופענו על פלטפורמת השיגור. "ברוכים השבים ", בירך טריפ, ועזב את לוח הבקרה על מנת לצאת יחד איתנו למסדרון הקרוב. "אז מה, איך מסתדרים עם המחשבה שאתה עוזב?"
"יש עוד קצת זמן, טריפ, זה לא שאני עוזב מחר. למרות שלפי כמות העבודה שיש לי לעשות - הם לא ממש מודעים לתאריך שאני עוזב בו את הצי."
"אגב", התערב לפתע סגן נוג, שנתקל בנו בדרך לגשר הפיקוד, "ערך הדולר בצביר הגלקסיות ירד שוב. כנראה שנרוויח לא מעט לאטינום מהדבר הזה".
מעלית הטורבו נפתחה בפנינו, ונכנסו בזה אחר זה, בקי כמובן אחרונה (ליידיז פירסט..). "גשר", הוריתי, והמעלית נסגרה. "נוג", אמרתי, "אנחנו לא נוסעים לצביר הגלקסיות כדי להרוויח לאטינום. הסברתי לך את זה כבר". מעלית הטורבו נפתחה, וכל אחד מאיתנו התיישב במקומו. תת-קומנדר ט'פול, שישבה קודם לכן על כיסא הקפטן, פינתה אותו עבורי ועברה לעמדת קצין המדעים, בחלק האחורי של הגשר.

על הצג הקדמי בגשר הפיקוד של ספינת הפדרציה ההומלסביטרנסגלקטית אנטרפרייד, סטארבייס 883 נראה גדול מהרגיל. עם השנים שביליתי בבסיס בתפקידיי השונים, תפסה בו גם האנטרפרייד תפקידים לא מעטים, בין אם מפקדי הצי ידעו, או לא. בעוד פחות משלושה שבועות יסתיים תפקידי האחרון בשירות צבא ההגנה לגלקסיה. כמעט 4 שנים עברו מהיום בו התגייסתי. חילופי המשמרות בעמדת קצין המבצעים קטעו את חוט המחשבה שלי. "צי ני", פניתי אל הקצין שהתיישב זה עתה, "דווח".
"הקש את קוד הזיהוי האישי שלך", ענה צי ני בנסיון להרוויח זמן בזמן שהוא מוציא נתונים ממסוף המחשב. "נראה שאנחנו עדיין מוסווים בהצלחה, במרחק נגיעה כמעט מסטארבייס 883, הידוע בקרב משרתיו גם בתור 'גיהנום', ובמרחק 30 דקות טיסה בעל חלל מירבי מעולם הבית..."
"הבנתי את הרמז", אמרתי, והסתובבתי לעבר קצין ההגאים. "נוג, קבע נתיב לעבר עולם הבית. על חלל 8."

ספינת הדגל המפוארת הסתובבה במקומה והחלה להתרחק באיטיות מבסיס החלל, מתמרנת בין הספינות שאינן מודעות לקיומה, עד למרחק סביר בו היא יכולה להסיר את מעטה ההסוואה ולהאיץ למהירות האדירה הדרושה על מנת להגיע לעולם הבית. "הפעל", הוריתי, והאנטרפרייד נעלמה לתוך המרחק, מותירה אחריה רק הבזק של אור בשלל צבעי הקשת.

תקציר הפרקים הקודמים: 

"קומנדר טאקר מתקשה להבין את הצורך של הספינה בחיישנים משופרים."
"אני לא מוכן להעמיד את כלל מערכת החיישנים הויזואלית של האנטרפרייד בסכנה!"
"ההליך אינו מסוכן ב-99.4% מהמקרים. בסך הכל חותכים בלייזר את קרנית החיישנים, מתקנים כמה סטיות פנימיות במערכת, ואוטמים מחדש את החיישן."
"ואם ישרפו מעגל ראשי במערכת החיישנים?" התעניינתי.
"נאבד את היכולת לזהות מטרות ויזואלית!" הזהיר טאקר.
"אבל העלות היא יחסית מועטת. זה יביא לחיסכון באנרגיה ובמשאבים כלכלייים לאורך זמן."

וכעת, ההמשך:

ספינת הדגל הצבעונית האיטה מעל חלל לא רחוק מפרנגינר, המרכז המסחרי העיקרי של גזרה דלתא, ונכנסה למסלול הקפי סביב כוכב הלכת. מעבורת קטנה עשתה את דרכה לעבר פני השטח. מחלון המעבורת נראו פניהם של קפטן ערן, לוטננט נוג, וד"ר פלוץ'. המעבורת נחתה בעדינות על משטח נחיתה במרכז המסחרי העיקרי של פרנגינר, והצוות יצא ממנה לתוך המבנה הקרוב. בתוך המבנה, שהיה מורכב מחנויות פרנגיות רבות, נכנס הצוות לחנות למוצרי אופטיקה.

"שלום", אמרתי לדיילת המכירות הבאג'ורית. "באתי לקחת את המתקן שהזמנתי בתחילת השבוע."
"אין בעיה", אמרה המוכרת, והובילה אותי לאחד החדרים האחוריים. הבאג'ורית פתחה את אחת המגירות, ושאלה: "מה השם?"

"קספר", עניתי. "ערן קספר". היא דפדפה בין בחלק של המגירה שהיה מסומן באותיות נ-ת, ושלפה ממנו שקית נייר לבנה.

"תודה", אמרתי, וסגרתי את עניין התשלום.

ד"ר פלוץ' התרחק ממני באיטיות, ופתחתי את עיניי. לראשונה מזה מספר רב של שנים ראיתי בחדות לא רגילה.

"ייקח קצת זמן להתרגל", אמר רופא הספינה, "אבל אני מאמין שתוך כמה ימים תרגיש נוח לגמרי עם המתקן."

"הצרה היא ללמוד להפעיל אותו.." אמרתי בחיוך.

"אם יש לך איזשהן שאלות", אמר פלוץ', "אני תמיד כאן."  

"תודה, ד"ר", אמרתי, ויצאתי מהמרפאה.

במסדרון תפס אותי קומנדר טאקר, מחויך כאילו הוא זכה במיליון דולר.

"קפטן, יצא לך אולי להיות על הגשר מאז שסיימתי את השדרוג למערך החיישנים של הספינה?"

"לא", אמרתי, "הייתי קצת עסוק..."

"כך שמעתי.."

"הבנתי שהכנסת הפתעה לתוך המנגנון?"

"חכה כשנגיע לגשר", אמר, בדיוק כשהגענו למעלית הטורבו הקרובה.

דלתות מעלית הטורבו נפתחו בגשר הפיקוד, וטריפ ואני יצאנו ממנה. קומנדר בקי קמה מכיסא הקפטן וניגשה אליי.

"סופסוף הגעת", אמרה בקי, "אני לא יכולה לחכות לנסות את המערכת החדשה שטאקר התקין."

"עשיתם אותי סקרן", אמרתי. "טריפ, תעשה את הקסם שלך."

טאקר ניגש לעמדת המבצעים, והקליד במרץ רצף פקודות. "לוטננט נוג", אמר, "קח אותנו לקצה הגזרה. באיזו מהירות שאתה רוצה".

ספינת הדגל הצבעונית נצבעה בצבעו של החלל, ונעלמה למראית עין וחיישנים.

"ט'פול", אמר טאקר, "תפעילי את הסורקים לטווח ארוך."

"בהסוואה?" ערערה ט'פול, "האפקטיביות שלהם נמוכה ביותר, והם יפגעו במנגנון ההסוואה."

"כבר לא", אמר טאקר. "הושי, שלחי הודעת תת חלל לספינת הצי הקרובה. תגידי להם לסרוק את הגזרה לכל סימן לספינה מוסווית."

הושי עשתה כדברי טאקר, וקיבלה תשובה שלילית.

"אתה רוצה להגיד שאנחנו יכולים עכשיו לסרוק לטווח ארוך וקרוב גם בהסוואה מלאה?" התפלאתי וחייכתי.

"וזה רק קצה הקרחון. החיישנים חדים בהרבה." טאקר הציג תמונה של מערכת הכוכבים השכנה על הצג הראשי. "אתה רואה עד כמה הסריקה מדויקת? אפשר להבדיל בין יבשות בכוכבי הלכת של המערכת!"

"עבודה מצוינת, טריפ", אמרתי, וטפחתי על שכמו. "סגן נוג, קח אותנו למערכת בטא זד. מהירות מרבית. צי ני, שמור על ההסוואה עד שנגיע לנתיב הקפי סביב בתא זד עצמו. אני רוצה להפתיע אותם קצת."

האנטרפרייד המשיכה במסלולה לעבר מערכת בטא זד, בטוחה מתמיד.