זהו, ההודעה על מחיקת הבלוג, לו לא אפזר את קורי העכביש מעליו ואנקה אותו מאבק הזמן שנצבר בו, עשתה את שלה והחלטתי לשתף אתכם מה קורה אחרי כל ההליכים.
לא ניסיתי לקרוא את הפוסטים האחרונים או הקודמים לאחרונים כדי להיזכר בתקופה הקשה שהייתה. יש לי עד היום תזכורת יומיומית, ילדיי המתוקים שהקשר איתם ככל שעובר הזמן נחלש יותר.
אך אי אפשר שלא להתעלם איך עם הזמן, הבעיות נעלמות ומתמוגגות, הבחירה לא לשקוע בעבר אלא בעתיד ולהשקיע במה שיהיה ולא במה שהיה, למרות היותה בחירה קשה אין כמוה בכדי להחזיר לאדם את הסומק ללחיו ולמצב אותו בדרך הנכונה לייצב את עצמו מחדש.
הטלטלה העזה, עשתה רבות ובין השאר גם דחפה אותי קדימה. ב"ה היום אני נמצא במקום שאני יכול להיות גאה בו.
הטיפוס למעלה מעל השברים של החיים יש בו המון עוצמה וחוסן לאישיות האדם. ככל שהאדם שקוע בבוץ, הליך השיקום בסופו מהווה מקור לא אכזב של גאווה ועוצמה לעתיד.
על כל ההצלחות, עדיין מעיבה סוגיית הילדים. כיום, יש באפשרותי להילחם משפטית ולקבלם בחזרה כפי הראוי והנדרש. דווקא הפחד להיגרר שוב למערבולת הגירושין הבוצית היא זו שדוחפת אותי אחורה בחזרה על כל שני צעדים קדימה שאני עושה שמחסור הילדים בחיי מעיב על אושרי.
המודעות העצמית לבעיה, אני מקווה שתהיה תחילתו של פיתרון ותיתן את הבסיס לעוצמות לעשות את הראוי והנדרש אם לא בשבילי אז בשבילם.
שבת שלום,
גרוש בפוסט הליכים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
