אני עייפה פיזית ונפשית. אין לי כוח מחשבות מעיקות עוברות בראש.

אני לא בטוחה מה אני רוצה לעשות.

מרגישה כמו ילדה קטנה ומפגרת. הלב שלי אומר דבר אחד והראש בדיוק ההפך רק שאני לא בדיוק מצליחה להבדיל בינהם ואני לא בטוחה למי כדאי להקשיב.

הייתי רוצה שהכל יעלם. שהכל יפסיק ואני לא יעשה יותר טעויות. שכל הטעויות שעשיתי ימחקו באורח פלא ואני יוכל לחייך שוב, באמת.

נמאס לי לחשוב על אותו הדבר. נמאס לי מהחברות שלי ונמאס לי מהעבודה.

הלוואי והייתי מתגייסת מחר.

השינה עושה לי הכי טוב בינתיים כי רק אז אני באמת יכולה לברוח לכמה שעות.

אני סתם מתלוננת. אני סתם מתבכיינת.

אני רוצה לפסיכולוג. או לפחות מישהו שידבר ויקשיב ויפתור את הכל.

אני לא מבינה למה הוא כל כך אוהב אותי, ולמה הן כל כך שונאות אותו

ולמה לעזאזל אני לא מפסיקה לחשוב עליו אחרי חודשים ואיך היה לנו את החיבור המדהים הזה ועדיין היה לי משעמם איתו ואיך הוא כל כך לא רוצה ואני כמו מפגרת לא שוכחת.

פשוט שהכל יעבור. ימחק באורך פלא ואני יוכל להשאיר את הכל ואת כולם מאחור ולצאת לטייל. להשתחרר לגמרי ולהיזרק בכל מקום בעולם. להיות חופשייה וללכת לאן שהרוח תיקח אותי, להמשיך ולא לעצור. להריח פרחים ולשחות בנהרות בכל העולם לא לעצור עד שהכל יהיה מספיק רחוק מאחור.

לילה טוב