שבועיים ארוכים. מאוד. אבל בסוף כל שבוע[יים] יש סוף שבוע- ובמקרה שלי חמשו"ש! החמשו"ש הראשון שלי בצבא. הידד.

אז היה שבוע לימודים מאוד חפשני,ואחריו שבוע אבטשי"ם מאוד אניטנסיבי.

מהאבטש"ים למדתי בעיקר שאני ל-א רוצה להיות מגבנקית.

היינו בבסיס של מג"ב, ועשינו שמירות של 8-16 או 8-8 לחילופין [כשמישהי הוציאה גימלים] וזה לא יאומן כמה אפשר לעשות ולא לעשות ב8 שעות שמירה שעוברות כמו נצח ולפעמים עוברות כמו טיל.

אז הייתי ליד גדר הפרדה בגבול שבין ירושליים לשטחים,בעוטף ירושליים..ממש ליד מעלה אדומים, ושמרתי עלייה באיזורים שונים, ונתקלתי בערבים ופלשתינאים מכל הסוגים שמתחננים ומבקשים לעבור ובזקנות עייפות, ילדים על חמורים, רועי צאן והכל כאילו מעולם אחר.

אז לא סתם ככה יצא למגבניקים השם שיצא. כי הם כן משתעשעים [תרתי משמע] בערבים וצוחקים עליהם וצועקים עליהם...וכל זה אני ראיתי. כל שמירה הייתה 8 שעות כשזה רק אני ומגבניק כלשהו וחייבים להעביר את הזמן. אז השעשוע העיקרי שלהם הוא להציק לערבים שעוברים...

לא בטוחה איך שרדתי את זה או מה עשיתי שם... אבל כאילו לא הייתי אני. התאמתי את עצמי לאוירה של המגבניקים, דיברתי והתנהגתי כמוהם וכאילו לא באמת ראיתי את כל מה שקורה. אז תקראו לי צבועה כי זה מגיע לי..אבל אני יודעת שאם הייתי אני עצמי שם- לא הייתי שורדת. הייתי דורשת קב"ן אחרי יומיים מקסימום או פשוט דופקת נפקדות והולכת משם בלי לחשוב פעמיים.

אני לא אומרת שהיה הכל קשה. היה כייף ב16 שעות החופשיות שהיו לי במשך היום, התחברתי יותר עם החברות מהקורס, יצא לי להכיר קצת אנשים שונים [בדואים,דורזים,אתיופים..] ובעיקר לראות אשכרה מה שהולך שם. לראות תכלס למה אני מתנגדת ועל מה בכלל מדובר...אפילו לראות קצת את הצד השני, לפתוח קצת הראש.

והיו שם ילדים קטנים שזרקו עלינו אבנים, ומגבניקים שיורים באויר, פיגוע ירי באמצע הלילה ומכונית שעוברת שזרקה בקבוק תבערה על החיילים, והיו זקנות ערביות שקראו לי 'ביתי' והתחננו שאני יתן להם לעבור לראות את הבת החולה שלהם או ללכת להתפלל, והמון בלאגן בראש שלי,בעיקר.

אבל זהו. עכשיו חזרתי לבית, לחדר שלי, לאישיות שלי- לעצמי. וקצת עצוב לי שברחתי מעצמי ככה.

ואני חוזרת לתפקיד השקט שלי במודיעין... וימשיך איכשהו להתכחש שאני חלק מצבא. אשכרה צבא שנחלם והורג [ומגן..] כי זה לא באמת נראה כזה נורא כשאתה יושב מול מסך מחשב כל היום ולומד בכיתה עם מזגן עם כל החברים.

ועכשיו אני עצמי. ובבית. כי הוציאו אותנו חמשוש אתמול כצ'ופר. החמשוש הראשון שלי וזה מדהים כמה זמן פנוי והרגשה רגועה יש לי פתאום. ועוד מעט אני הולכת למסיבת רגאיי עם חברה שמזמן רציתי לראות ואחר כך מסיבת הפתעה עם המון אנשים שמזמן לא יצא לי לפגוש. שמח לי.

ואתמול בדרך חזרה מהבסיס נסענו אני והוא ביחד ברכבת והיה הכי מקסים שיש. צחקנו המון ולא הפסקנו לדבר כל השעה וחצי של הנסיעה. הוא כזה חמוד שנראה לי אני מכונה להשאיר את העניינים על אש קטנה עד סוף הקורס ואז לראות מה קורה. כי יש דברים ששוים את זה...

בתקווה שיהיה סופ"ש מדהים לכולכם.

Peace