אז אני בבית. ואיכשהו יש לי זמן לשבת מול המחשב. ואני יושבת פה בבית ומא שקמתי [2 בצהריים...] לא עשיתי כלום. ראיתי טלויזיה ועישנתי וקראתי קצת ספר ואכלתי קצת. וזה לא שאין דברים לעשות... רציתי ללכת לים [אבל קמתי מאוחר מידי] ורציתי להיפגש עם חברות ולסדר את החדר..פשוט התעצלתי. מעצבן שאת הזמן המועט שלי בבית אני מבזבזת ככה. העצלנות הורגת.

יצאתי חמשוש. וזה כי היה לי טקס השבעה לחיל [מודיעין] וקיבלתי סיכה יפה לכומתה שלי.. אני כבר לא כזאת צעירה! יאי. ואתמול הייתי בורטיגו וגם החמוד מהקורס שלי היה שם. ופלירטטנו כהרגלנו, והוא אמר שאני מאוד יפה ואפילו רקדנו קצת.. אבל אני ברוב טיפשוטי [או שלא? אני לא יודעת] הלכתי עם מישהו אחר שראיתי שם שסתם היה יפה. והוא באמת היה יפה, אבל גם די מפגר ושטחי, אז אחרי כמה זמן נטשתי אותו והלכתי לחפש את החמוד אבל הוא כבר הלך הבייתה =\

מזה למדתי שבנים יפים- לא בהכרח כל כך מרגשים אותי, ואני צריכה קצת רגש מאוחרי כל האקשן.

לפחות אני יכולה לעשות עוד קו על הרשימת never שלי...

אז עוד 3 שבועות נגמר הקורס, ודי עצוב לי כי האנשים שם טובים ואני ממש אתגעגע ומפחיד לי נורא שאני צריכה עכשיו לבחור באיזה בסיס אני יהיה, החלטה שתשפיע לי על השנתיים [קצת פחות] הבאות, ואין לי שמץ של מושגון במה אני הולכת לבחור.

עצוב לי שלא יהיה קורס יותר, שזה נורא מוזר כי עד עכשיו רק ספרנו את הימים והדקות עד הסוף... אני מניחה שזה כמו סיום בצפר.. רק בי"ב אתה מבין כמה שזה כייף ושאתה לא רוצה לסיים בעצם... ואתה קולט שיש פה אנשים שכנרהא בחיים לא תראה יותר וגם אם כן זה לא יהיה אותו דבר באמת.

אתמול כשנסענו לורטיגו אינה אמרה שהיא מרגישה כאילו היא מנהלת חיים כפולים... ואני לגמרי מבינה למה היא התכוונה. רוב השבוע בצבא, שזה החיים העיקריים, כי הם רוב השבוע בעצם... וסופי שבוע בבית שזה החיים המשניים כי זה רק יומיים שלוש ונראה לי שמה שכל כך מוזר לי זה ההתהפכות של הדברים. שהחיים האמיתיים שלי, אלה שהכרתי הפכו פתאום למשניים.. קשה לקבל ולהבין את זה...

נראה לי שבוע הבא אני יממש את ההצעה שלו לבוא לישון אצלו. אני עוד בכלל לא בטוחה אם הוא מעוניין או שזה הכל בגדר ידידים-חברים-מהקורס כזה. נראה לי אם הוא יגיד לי לא אני יהיה די מאוכזבת, רק מעצם העניין שמסרבים לי.

כל מקרה, הראש שלי קצת מסובך עכשיו, סלחו לי.

שיהיה שבוע מקסים...

Peace