לא יודעת באמת איך הגיע המצב

ואיך זה קרה.

מאיפה באו הפרפרים בבטן,

והחיוך שלא יורד מהפנים.

לא שמתי לב איך התפתחו הגעגועים,

ואיך השינה בכפיות וחיבוקים עושה טוב על הלב.

מתי כל זה הספיק לקרות?

3 שבועות מאז שהכרנו? אולי פחות.

ומהשניה הראשונה שתינו ראינו שזה כל כך אחרת.

החיבור כל כך שונה מכל מה שהיה עד עכשיו,

ניצוץ שכזה בעיניים אי אפשר לזייף,

או לחכות שיבוא.

וגעגועים מטורפים לבנאדם שרק עכשיו הכרתי.

פתיחות כזאת לא הכרתי.

ואולי אני מסונוורת מאהבה,

לא באמת אכפת לי.

אז הוא מדהים.

ואף פעם, אף אחד, לא גרם לי להרגיש כזאת מדהימה ונאהבת כמו שהוא נותן לי להרגיש,

וזה בערך הדבר הכי מושלם לישון איתו מחובקת כל הלילה

ולהתעורר ולראות אותו מחייך.

אז אני מאושרת.

מצאתי משהו מדהים ושמח לי.

מסתבר שעוד קיימים כאלה דברים?

רק שלא יאבד

ואני חשבתי שהתמימות מתה.

שבוע מקסים.

(מהטיול במונפורט ברגילה)