החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

זהו הזמן, זה היום, זה הרגע,

די לצטט שירים נדושים.

זה הזמן, זה היום, זה הרגע,

אין לי שורה נוספת, אבל אתם מזמזמים.

אז,

ביום חמישי האחרון התפטרתי מהעבודה. נמאס לי מהתנאים המצויינים שהיו לי שם (מלבד פרט שולי שנקרא "משכורת") ואני מעדיף ללכת להתכלב, לקחת סיכונים, לישון ברפש, ולהוכיח שכל הקלישאות האלו על דרום אמריקה שגויות. 

כן, התפטרתי כי אני טס, עוד שבוע בדיוק (מינוס יום, כי יהיה לכם ממש קשה להתקשר אליי ביום שני הבא כשאני כבר אהיה על המטוס מ-6 בבוקר). דרום אמריקה קוראת לי, היא שואלת למה אני טס אליה במקום לניו זילנד ואוסטרליה.

הפרידה מהעבודה הייתה קשה -  "זהו? לחתום כאן? אפשר ללכת?"

הפרידה מהעבודה הייתה עצובה - "אני לא מאמין שהוא עדיין פה, הוא הכריז שהוא הולך, שילך."

הפרידה מהעבודה הייתה מפתיעה - "מי זה? כמה זמן הוא עבד פה בכלל?"

הפרידה מהעבודה הייתה הצעד הראשון שלי בכניסה לחיים האמיתיים. זה די אבסורד, אבל "בזבזתי" שנה ו-10 (ואני בכלל לא אזכיר את הבזבוז שהיה לי כשהייתי מאבטח טיולים חצי שנה ומלצר 4 חודשים, חוץ מבסוגריים האלו) מהחיים שלי בעבודה בחברת הייטק שאולי יכולתי להתקדם בה אם הייתי ממש רוצה, אבל לא יכולתי להמשיך יותר לשקר לעצמי. לבי במזרח ואנוכי סוף מערב, אם תהפכו את הגלובוס. ידעתי שאני לא מוכן לוותר על טיול אחרי צבא, פשוט לעשות את זה אחרי שהתקמתי בעבודה סבבה זה צעד הרבה יותר קשה. לא פלא שהרגשתי צורך ליידע אותם ואת עצמי שלושה חודשים מראש שאני מתפטר. אבל זהו הצעד הנכון בשבילי, אחריו אני אחזור לארץ לעוד בטלה כלשהי, ואחריו ללימודים. סתם באיחור בגיל 25, אבל זה יקרה.

אבל עובדי אקסנט, בהחלט הייתה לי תקופה נהדרת איתכם. באמת תודה על הכל.

זה לא אתם, זה אני. זה אני שרוצה להיות עני. מעדיף לבזבז 50 אלף בדרום אמריקה ולהיות סטודנט במקום להישאר בחברת הייטק. פףףף.

ולגבי הטיסה?

טוב, יש לי עוד כמה דברים להשלים.

דרכון - צ'ק.

דרקון - לא קיים.

כרטיס טיסה - צ'ק.

כרטיסי אשראי בינלאומיים כדי שאני לא אסתובב יותר עם כרטיס של חיילים למרות שאני משוחרר 3 שנים - צ'ק.

טרוול צ'ק - אין.

דולרים כדי שיהיה מה לשדוד או לשלם שוחד - צ'ק.

מנעולים לתיקים - צ'ק.

תיקים - אין. סתם, צ'ק.

חגורת מסמכים וכסף לשים מתחת לבגדים כי שום שודד בעולם לא מכיר את זה - צ'ק.

מכשירי חשמל חיוניים - צ'ק.

מטענים למכשירי החשמל החיוניים - צ'ק.

בושם כי זה בטח מה שיעזור לי להשיג בחורות שם - צ'ק.

בעצם, כסף, כי זה מה שיעזור לי להשיג בחורות שם - צ'ק.

קונדומים, למען האופטמיות - צ'ק.

טלק - צ'ק. אבל למה?

בית מרקחת שלם - צ'ק. תודה, אמא.

הרבה בגדים שאין סיכוי שיכנסו לתיק - צ'ק.

קיצר, אני מקווה לטוב.

אני מעדכן היום כי אני לא מתחייב שיהיה לי זמן בשאר השבוע. אני נורא מנסה להיות עסוק ולהיפרד ממי שרק חפץ לראות אותי בפעם האחרונה, אי פעם! *צחוק מרושע* אוקיי, לחצי שנה.

ולגבי הבלוג? הוא נשאר פתוח. זה לא תירוץ מספיק טוב לסגור אותו, להפך, יהיה לי סוף סוף על מה לעדכן ופשוט לא תהיה את האפשרות. כל התירוצים האפשריים עומדים בפניי! אני אנסה לזרוק פה איזו מילה או שתיים בחצי השנה הקרובה, ואם באמת אצליח לדגול בעדכון המחברת שלי, אולי גם תקבלו פה יומן מסע (למרות שזה ידרוש ממני עוד חצי שנה של הפסקה מהעבודה).

אז, צ'או, בינתיים.

אולי אספיק לכתוב כאן עוד משהו ביום ראשון.

חן.

שומע: