הכותרת היא תרגום לאלבום August And Everything After של Counting Crows. האלבום הכי אהוב עליי אי פעם.
אחותי ילדה
לא, אני לא מתכוון שאחותי ילדה מבחינת הגיל שלה. אני לא בטוח שזה חדשות, ואני לא בטוח שזה רלוונטי כשהיא בת 32. אחותי ילדה ביום ראשון.
יש לי אחיינית הפעם, שמה בישראל הוא כרמל, ואני לא יכול להגיד דברים טובים עליה. היא כולה בת כמה ימים. תגידו "חמודה" או "יווווו איזה קטנה" כמה שתרצו כשתראו אותה, אבל אני עדיין חושב שכל התינוקות נראים אותו הדבר בימים הראשונים שלהם, אפילו אם הם אפרו-אמריקנים.
לעומת זאת, הבן הראשון של אחותי, יובל, כבר בן קצת יותר משנתיים וחצי והוא באמת משהו מיוחד. באמת, אני לא סובל ילדים קטנים, אבל יש בו משהו שכובש אותי ומוציא אותי מהאדישות שלי. אני כבר בטוח שתהיה לו הצלחה עם בחורות יותר ממני.
הוא ישן אצלנו כמה קצת לפני שנגמר לו מבצע צוק איתן, מיקמו אותו במיטה הנפתחת בחדר שלי (יש יותר בתול מזה שיש לי מיטה נפתחת?), בעיקר כי רצו לתרגל אותו בלינה מחוץ לבית לקראת הלידה של אחותו. בכל אופן, כל תל אביבי בפייסבוק שלי כתב בפרץ של מקוריות שהוא מודה לחמאס על ההשכמה ב-6 בבוקר. אני לא יודע למה כולם התלוננו, אני קמתי ב-5 בבוקר בגלל אזעקת צבע צהוב שהפעיל אחיין שלי.
יותם ושרה התחתנו
זה קרה ממש אתמול, אחרי הרבה זמן שזה היה אמור לקרות. וכשאני אומר הרבה זמן אני מתכוון לאיזה 9 שנים שהם ביחד. מאז שאני ביא' יותם מצא את שרה. שרה מצאה את יותם. הם תקועים זה עם זו כל הזמן הזה, וזה אחד מהדברים האופטימיים ביותר שהתרחשו בסביבה שלי, לראות זוג שמחזיק כל-כך הרבה זמן. זוג שבסופו של דבר מתחתן, אפילו שהוא לא באמת צריך את זה כדי להוכיח שהם יהיו יחד לנצח.
בזמן הזה עד שהם נישאו השתנו כל-כך הרבה דברים. חברים שלי מצאו בנות זוג, הספיקו להיות איתן 3 שנים, ולהיפרד. הספיקו להיות פה איזה 4 מלחמות, הספיקו להתרסק שני מטוסים של מלזיה איירליינס (טוב, לא חוכמה, גם בזמן סטוץ זה היה יכול לקרות) הספקנו לסיים תיכון, להשתחרר מצה"ל, לחזור מטיול אחרי צבא. כל-כך הרבה דברים השתנו במהלך התקופה הזאת ורק שני דברים נותרו קבועים: יותם ושרה ביחד ואני לבד.
זאת הייתה חתונה כיפית. הם הלכו נגד המוסכמות, כהרגלם, וההתנגדות שלהם לכפייה דתית הביאה לחתונה אזרחית ללא רב. ההתנגדות שלהם לבזבוז כסף על חתונות הביאה לחתונה אזרחית שבה האורחים מביאים את האוכל בעצמם במקום קייטרינג, וההתנגדות שלהם להרג בעלי חיים הביאה לכך שכולם יביאו רק אוכל צמחוני. אה, וההתנגדות שלהם לחתונה סחית הביאה לבר עם טובי60.
בנוסף, יותם החליט לחסוך בתקליטן שגם ככה יבאס אותו, וערך את הפלייליסט לכל החתונה בעצמו. מהצ'יל אאוט בקבלת הפנים, לשירים כיפים ומזרחית לאשכנזים (בום פם) ששם באמצע, לשיר הטרטע מהקומדי סטור, לטייני פינגרז ולשיר הסיום "זכוכיות" של אינפקציה, שפחות או יותר מסמל את תחילת הזוגיות של יותם ושרה. אם יש עוד משהו שהשתנה במהלך הזמן הזה הוא שאינפקציה התפרקו. הם במקרה במקרה במקרה החליטו לחזור להופיע, ואני הולך להגיע למופע האיחוד השני ב-6/10.
ואגב, אינפקציה. אני ושאר חבריי ערכנו סרט חתונה, השניים שעבדו עליו (גם זוג שתקוע מלא שנים יחד) יצרו תוצאה מעולה, עם הרבה עבודת אפטר אפקטס ותסריט מצחיק ומלא בדיחות אישיות. חשבנו שניצחנו. ואז צצו פתאום בנות מהלימודים של יותם והפתיעו את כולנו. הן השיגו לברכת חתונה את להקת אינפקציה, את ניב מג'ר (ניצה ולחם) ואת כל הסרט ערכו בסגנון "אפס ב-X" של תום טרגר (לשעבר "תום ממורמר" בישראבלוג), שאף השתתף בסרט חתונה בעצמו. כשזה יעלה לאינטרנט, זה יהיה כל-כך ויראלי.
סוף לבטלה
ב-31.8.13 עזבתי את העבודה שלי כגיימר, התחלתי עבודה חדשה וקבועה רק ב-21.8.14. נכון, בין לבין ביליתי 7 חודשים בדרום אמריקה, ובמצטבר העברתי איזה 25 ימים במילואים ו-4 ימים בעבודה באורנג' שנהרסה לי בגלל המילואים.
לא באמת הייתה לי תעסוקה. לא היה לי לו"ז. הולך לישון כשבא לי, קם כשבא לי ובוכה שאני מובטל כשבא לי. לקח לי מעל 15 ראיונות עבודה כדי למצוא עבודה, עד שבסופו של דבר הבנתי איפה נכשלתי בכל הראיונות ומה היה חסר לי - פרוטקציה.
אני לא מדבר על משרת השיווק בישראלוגו, שזה אגב ממש אחלה משחק אם יש לכם אייפון, ואתם יכולים להוריד מכאן.
אני מדבר על משרה שבאמת תצליח לפרנס אותי עד הפעם הבאה שאחליט שלא טוב לי בארץ ואצא לטיול ארוך ואתקע בלולאה אינסופית.
התחלתי לעבוד ברשת החברתית Meetey כבודק תוכנה. וזה בכוונה בלי לינק כי כל המוצרים הקיימים כרגע לא יהיו רלוונטים ברגע שנשיק את האפליקציה.
אז מה זה בודק תוכנה, או בעגה המקצועית - QA? או בעגה של מישהו מהסיקרט "תומכי הלחימה של ההייטק".
ההסבר פשוט: המפתח כותב קוד ומאושר שהוא סיים אותו, אני בא להרוס לו את היום. בזה מסתכם התפקיד שלנו. תמיד כשאני מדווח על באג אני מרגיש ששונאים אותי, כזה, "באת לעשות לי דווקא, אה? יכולנו לעבור על זה בשתיקה ואף אחד לא היה מוצא את התקלה הזאת, זה כולה קורס כשאתה מפעיל את האפליקציה.."
אבל אין מה לעשות, אני מלשן. ואני לבד. זהו סטארט אפ, הם אפילו לא תכננו להביא QA. אבל פרוטקציה וזה. אני יושב לבדי במשרד שפעם היה מאוייש על ידי מלא עובדים מחברה אחרת ואני מוקף כסאות, אבל אתה מרגיש הכי בודד כשאתה נאלץ להתקשר לעצמך מפלאפון אחר כדי לבצע בדיקה. אני די בטוח שאת התקלות הכי גדולות אנשים גילו כשהתקשרו לשאול לשלומם, אבל זה לא הסיפור אצלי.
מעולם לא למדתי לבדוק תוכנה, אבל אני עדיין חושב שאני עושה עבודה טובה. אני טוב בבדיקות תוכנה כי גם בחיים האמיתיים אני בטוח שהכל הולך להידפק. לפעמים, אם משהו עובד טוב מדי, אני פשוט בטוח שפספסתי משהו.
איפשהו מתחת לארץ הפלאות
אני לא מאמין שזה קרה, אבל Counting Crows הוציאו את אלבום האולפן השביעי שלהם ב-20 ומשהו שנות פעילות שלהם, ועוד את הקודם שלהם מ-2012 קשה לי להחשיב כאלבום חדש כיוון שהוא היה אלבום קאברים.
אז ממש השבוע יצא Somewhere Under Wonderland ועוד לא הענקתי לו את מספר ההאזנות המעמיקות כדי לבסס דיעה, אבל בינתיים יש לי מסקנה אחת: לא עפתי.
השיר הראשון באלבום והראשון מתוכו ששמעתי, Palisades Park, אורך כ-8 דקות והוא באמת מופלא. הוא מזכיר לי את המוזיקה שהם עשו פעם, עם האופי הסיפורי והקריינות של אדם דוריץ, שגורמות לשיר הזה להישמע כאילו הוא אילתר עליו בהופעה חיה. אני מאוהב בזה.
God Of Ocean Tides הוא שקט, יפהפה ומוצלח, למרות שההתחלה שלו מזכירה יותר מדי את Dust In The Wind.
Scarecrow, השיר שאמור להחזיר אותם לתודעה ולהפוך ללהיט רדיו, בהחלט עושה את העבודה שלו. הוא כיפי וקליט, והם עדיין לא איבדו שם יותר מדי מעצמם. והשיר האחרון (והתשיעי, שזאת בעיה), Possibilty Days, הוא בהחלט יפהפה, הקול הרועד של אדם הפסנתר מזכיר לי שירים שהם עשו בתקופות יפות יותר.
אבל כל השאר? Eh. אני לא אוהב את כיוון הקאנטרי שהם הלכו אליו. אני אוהב הרוק ניינטיז אלטרנטיבי שלהם, לא רוק שנועד לשמח נהגי משאיות בטקסס. זה חמוד, אבל זה לא מה שאני מצפה מהם, ואפילו אם המילים שם הן הכי עמוקות בעולם, הלחן מרחיק אותי אוטומטית עד שאמצא את הזמן להתעמק.
בינתיים, אני יכול להתגעגע לאלבום הראשון שלהם, או השני שלהם, ולזכור שהיו ימים טובים יותר למוזיקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
