- שני אנשים בוגרים
זה לא כזה שוס
מה הם רוצים מהחיים?
איפה אתה ואיפה אני?
- פרחים וזיקוקים, נשיקות באוויר, לבבות וממתקים
נשארו רק בדימויים
אני זוכרת את הימים בהם הם היו קיימים
- ומה עם כל השריטות הקטנות שלנו,
חלקן הגלידו וחלקן נפערו לבורות ענק בנשמה,
לחורים שאין עליהם כיסוי,
מלבד חומות של מגננה
אני יודעת איך, תוך כדי טיול בנפש
אפשר ליפול לתוכם. בטח גם אתה.
- אומרים ששלב ההתבגרות נמשך עד גיל 23.
אני מנסה להחזיק אותו כמה שיותר קרוב.
כמה נעים
הכאב העדין שמנסר את העור,
ופקעות עצבים שגורמות לי לזהור
- החלומות הגדולים, שכיף לדמיין ושלא צריך לעשות דבר למענם
השמיים זוהרים, ויש מישהו שם
מישהו שבשבילו את מנסחת את התנועות
האיש הזה יגדיר לך את הגבולות
כמו פלדה על ברזל חם
אז על זה התבזבזתי!
כך נוצקתי בתבניתך...
- שני אנשים בוגרים
הברזל מתקרר
ישנן עוד תכונות שכדאי לשפר
רצוי ודרוש ומוטב למהר.
- נראית לי אז חזק כמו בדיל,
פלטינה אולי, יהלום אם יספיק,
חרטת אז, ללא מצמוצים,
את כל הדברים שעכשיו מנסרים
- שני אנשים בוגרים
לעולם
לא יעמדו בציפיות
שהטלתי עלינו במרוצת השנים.
כמו שחדי העיין בודאי יבחינו, במשך חצי השעה האחרונה העתקתי לפה קטעים נבחרים מתוך המחברת שלי... לסיום, ובצמוד לקטע האחרון, רציתי להוסיף קטע (רק קטע, כי בחיים לא קוראים שירים שלמים שמיהו אחר בחר להצטט, בעיקר באנגלית) מתוך שיר של ה Smashing Pumpkins - Cupid de locke:
And in the land of star crossed lovers
and barren hearted wanderers
forever lost in forsaken missives and satan's pull
we seek the unseekable and we speak the unspeakable
our hopes dead gathering dust to dust
in faith, in compassion, and in love.
עוד משהו בקשר לבלוג - הוא חדש, ייפי, נקווה שהמחשבות בו יהיו חדשות גם... ולא אותן מחשבות לעוסות מכל השנים...
רציתי לכתוב למי שקורא, שלא יבהל מכך שיש הרבה "שירים" בבלוג - זה לא קטע אומנותי או משהו וגם לא משהו שצריך להבין יותר מדי - זו פשוט צורת כתיבה שמתאימה להרבה תיאורים של רגשות שלי. אפשר לקרוא את זה כמו שקוראים שירים של להקה שאוהבים (או שלא)... ולא לחפש את החוקים, לא של הדימויים והלישאות והמשמעות ולא של השירה. נו...אתם יודעים איך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
