| 12/2007
אהבה לא מוגשת..
הילד שלי לעולם לא יהיה דומה לך…
לא יהיה לו את העיניים שלך, ואת הקול הצרוד והמחוספס הזה שלך… לעולם אני לא אספר לו שאבא שלו היה לוחם גדול ואמיץ בצבא… פשוט כי אתה לא תהיה אבא שלו.
לעולם לא נבריז שנינו ביחד מהעבודה, ננתק את הטלפונים ונבלה כל היום רק שלושתנו-אני, אתה והמיטה… לא נקרע את הסדינים, והשכנים מלמטה לא יתהו למה בעצם אנחנו תמיד מזיזים רהיטים דווקא בלילה…
לעולם לא תעיר אותי בבוקר עם נשיקות עדינות על הצוואר, ובלילה לא תרדים אותי בליטופים. בקיץ אנחנו לא נלך לים, ובחורף לא נתכרבל מתחת לשמיכה.
כשאני ארעד מקור לא תוריד את המעיל ממך ולא תכסה אותי, לא תחמם אותי בגופך, וכשאני אזיע מחום לא תעשה לי פוווו…
לעולם לא תרים אותי על הידיים, ותיקח אותי כל השביל מהאוטו עד הבית, כי יש שלוליות בדרך ואני בדיוק נעלתי את סנדלי העקב החדשות שלי…
אתה לעולם לא תטעם מהספגטי הטעים שאני יודעת לבשל, לא אכין לך עוגת שוקולד ואפילו לא חביתה שרופה.
לעולם לא תתקשר אלי בחצות ודקה לאחל לי מזל טוב, בנימוק שרשמית עפ"י שעון הקיץ יום ההולדת שלי כבר התחיל… בעצם גם בבוקר לא תתקשר, לא בערב, ואפילו לא ביום למחרת לאחל לי מזל טוב רטרואקטיבי…
לא תקדיש לי שיר שהלחנת וביצעת במיוחד בשבילי בגיטרה, לא תיקח אותי איתך לאימון…
אני לעולם לא אשאר ערה עד שלוש בלילה כדי להתעדכן בחדשות וליראות מה קורה בגבול עזה, כדי לשמוע בפעם השביעית שהיחידה שהייתה לה התקלות עם מחבל היום זאת לא היחידה שלך…
כשהחבר הכי טוב שלך יהרג אני לעולם לא אלחש לך כמה אני מצטערת וכמה אני אוהבת אותך, לא אחבק אותך חזק-חזק, ואתה לא תוכל לבכות לי על הכתף בעוצמה שקטה כמו שרק גברים אמיתיים בוכים, בזמן שאני אנגב את הדמעות שיזלגו על פניך…
לעולם לא נדבר בטלפון שעות על גבי שעות אל תוך הלילה. אפילו כשאני ארגיש הכי לבד בעולם העצום הזה אתה לא תתקשר.
לעולם לא יהיה לנו כלב, ולא נקרא לו אוגי, על שמו של האוגר שהיה לך כשהיית קטן, (אשר טבע בנסיבות טרגיות, כשניסית לקלח אותו)
כשאני אחזור לארץ אחרי שבועיים בספרד, ואחפש את פניך בין כל הפוגשים בנמל התעופה, אני אראה שם מלא פנים לא מוכרות, אבל לעולם לא אראה את פניך ביניהם.
יהיו מסביבי עוד כל כך הרבה אנשים, רק אתה לא תהיה שוב לידי. לעולם.
לעולם לא נתווכח על שטויות, וגם לא יהיו לנו מריבות גדולות, אתה לעולם לא תפגע בי, ואני לעולם לא אכאיב לך כמו שרק בחורה עדינה וחלשה יודעת לעשות כואב לגבר גדול וחזק.
אתה גם לעולם לא תלך מכות עם המלצר ההוא בבית קפה, רק בגלל שנדמה לך שהוא ניסה להתחיל איתי בזה שחייך אלי כשאמרתי שאני רוצה שלושה כדורי גלידה-ושלושתם בטעם ריבת חלב.
לעולם לא תוציא לי את הדובי הורוד ההוא ממכונת הצעצועים (מניסיון עשרים ומשהו, בזמן שבזבזת כמות כסף שאפשר היה לקנות בה שלושה דובונים כאלה)
לעולם לא תירדם לי בקולנוע, ואני לא אזרוק עליך פופקורן כדי להעיר אותך.
לעולם לא נלך ללונה-פארק או למסעדה ההיא בקומה ה-49 בעזריאלי. והגן ההוא שלנו עם האגם והברבורים, תמיד יהיה מלא זוגות אוהבים, רק אנחנו לא נהיה שם והספסל שלנו ישאר ריק…
לא נרד לאילת ולא נעלה לצפון. לא נעשה טיול ג`יפים, לא נצא למועדונים, ואפילו למסיבת יום הולדת ה- 20 של שירן אנחנו לעולם לא נלך ביחד.
אני לעולם לא אריח שוב את הבושם שלך, אולי רק על בחורים זרים שיחלפו לרגע על פני ברחוב אך יותירו אחריהם שובל של ריח ואותי עם הרהורים של שעות…
לעולם לא תגיד לי שאתה אוהב אותי.
הנשיקה הראשונה הזאת שלנו, המתוקה ומגוחכת בו בעת, הנשיקה הזאת שתגרום למיליון פרפרים בבטן, ולכך שהכל בפנים יתהפך, ותביא אותי להתרגש כמו ילדה בת 12. אחחח… הנשיקה הזאת… היא לעולם לא תקרה. לעולם לא.
אני לעולם לא אהיה שלך, ואתה תהיה של כל העולם רק לא שלי.
*חשוב לציין שלא אני כתבתי את זה*
| |
אהבת אמת
בשעה שמונה וחצי לערך, איש זקן, בשנות השמונים לחייו, נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו יום קודם לכן. האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה תשע.
התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין, מאחר וידעתי כי הרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שהרופא שלו יתפנה .
ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו , מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי .
הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי כי הוא מתרפא יפה . הוצאתי את התפרים וחבשתי לו מחדש את הפצע .
תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו, " לאן הוא ממהר , האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא?" האיש ענה לי "לא, איני הולך לפגוש רופא. אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במחלקה סעודית בבית החולים ולאכול איתה ארוחת בוקר".
שאלתי את האיש מה מחלת אשתו ? והוא ענה כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת "האלצהיימר".
בתום הטיפול שאלתי את האיש , האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת ? והוא ענה לי " לא , היא לא תדאג , היא אינה יודעת מה קורה אתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי, זה כחמש שנים ".
התפלאתי מאד ושאלתי אותו , ואתה הולך אליה כל בוקר למרות שאינה יודעת מה קורה אתה ואינה יודעת מי אתה ?
האיש חייך , הניח ידו על ידי ואמר "היא אינה יודעת מי אני, אבל אני יודע מי היא ומה היא היתה" .
והוא יצא מהמרפאה לדרכו.
בשמעי את דבריו, התאפקתי שלא לפרוץ בבכי.
אמרתי לעצמי , " זו היא אהבה שאני רוצה בחיי ".
אהבת אמת. לא פיסית, לא רומנטית.
אהבת אמת היא לקבל את השני בכל, במה שהיה,
במה שהוא כיום ובמה שיהיה בעתיד.
אושרם של אנשים אינו בהכרח בדברים הטובים שיש להם מכל דבר, אלא בלעשות את הטוב בכל דבר המגיע אליהם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: