יש לי זוג חברים לקראת חתונה. היא יותר חברה ממנו, אבל הוא אחד הטובים שבאקוריום (או אולי זה 'אקווריון' כמו שהיה כתוב בספר החיות שקנו לי פעם במקום כלב?).
ישבתי אצלם, לא בדיוק ערב רווקים/ות משולב, יותר ערב חברים רגעים לפני ה'בום'.
'אמת או חובה' כהרגלו משתחל לכל שכבת גיל ששרצתי בה עד היום. פוליטיקאים ואנשי חינוך, אמנים, זמרים, אנשי בוהמיה, ילדים, נוער וגם טמבלים, כולם מגיעים בסיטואציה זו או אחרת לאמת או חובה בוריאציה שונה.
האוירה, אוירת סוף החיים (אבל עם חיוכים וצחוקים, קשה להסביר...תחשבו על הכיף שביום כיפור למרות היותו 'נורא') כש'היא' נתבקשה להביא את הפריט הנועז בבית (זה קורה כמעט בכל ערב מבוגרים. אמת או חובה? חובה. חובה עלייך להביא את הפריט הכי נועז בבית. אם זה גבר, מצפים שיביא איזה תמונה של פריס הילטון שהוא מסתיר בג'ינס שלא כיבס שנתיים. אם זו אישה, איזה ויברטור או תחתון אה-לה-ויקטוריה סיקרטס. מקובל, נועז, שגרתי) היא הביאה את הויברטור שהכירה לפני בעלה. ותיק, מקצוען אמיתי, מיושן ו'עכשיו אני כבר לא צריכה אותו...' + חיוכים ונשיקות באוויר. חבובה (לא אמרתי אבל זה מה שהתגלגל לי במוח באותן שניות), עם כל הכבוד ויש*, הטבעת תתחיל להיות קטנה, הילדים ירוצו לכל עבר וויברטור קשישא יהיה לך לחבר טוב, אפילו טוב מאד. את תדברי אליו.
ואז קרה מה שלא היה צריך לקרות. לא קרה כתוצאה מכך שום דבר, אבל זה היה על הקצה הקיצוני של הגבול. אמת או חובה? נשאל מר חתן.
חובה
חובה עליך לספר לנו סוד שגם ק' לא מכירה. ק'-אישתו לעתיד. גברת קלילות מפתיעה.
הדבר הראשון שעלה לי בראש היה אותו סוד אפל שמעולם לא איים על שלמות היחסים עד עתה, כי לא ידעתי אם הוא סיפר לה או לא ואני מעולם לא הזכרתי את זה. זה היה זניח ולא ציפיתי שבתוך זמן קצר, הזוג יהפוך לזוג יונים צמאות קשר רשמי. 'לא יכול להיות שהוא כזה מטומטם שזה הסוד הכי גדול שהוא עכשיו יפתח את הפה וידבר...' חשבתי לעצמי אבל הוא קטע אותי. בשניה שהוא שמע את ה'חובה' שנאמרה על ידי מטומטמת מחרחרת מלחמות וריב, הוא זינק כמי שרק חיכה לפלוט את סודו אל ההמון.
שנייה במחסן והוא חוזר מחיוך. פתק עבה. פתק נייר מכתבים של מלחמת הכוכבים. פתק נפתח לגודל של A2 או משהו כזה. מפלצתי. כתוב בכתב יד. צפוף. ישן. שמור, עד כמה שאפשר. קצת עיפרון וקצת עט כדורי, קצת פיילוט וקצת עט נובע. קצת ציבעוני קצת מודגש. רשימות שינדלר ממש (ואם הייתם יודעים את שם משפחתו, הייתם מבינים עד כמה זה מצחיק מה שכרגע כתבתי. אולי זה אני. אולי זה הירוק הירוק הזה).
"זאת רשימה של כל הפעמים שגמרתי בחיים" אמר דביל הראש בגאון.
פרצופים מעוותים, הרבה 'מה?!' נזרק לאויר והיה גם 'מז'תומרת?!?' או 'אאאאאייייזה מממממללללך' (מצידו של איזה סטלן שבכלל לא היה במשחק אבל תיבלן את עצמו לדעת).
GAME OVER!!!
(אורות ניאון מהבהבים)
ק' התיישבה שם לקרוא. אנשים שאלו שאלות. גועל נפש בהתהוותו, אבל בעיקר בגלל העובדה שהיא שיא השאנטי וקבלת הזולת, האירוע עבר בשקט.
'אתה אדם מקסים' סיכמה עם חיוך. אבל אני הרגשתי את הרעד בבניין מחריקת השיניים שלה.
היה עוד חוסר נעימות קטן כשק' זיהתה כשנתיים לפני התאריך שהיא הצטרפה לרשימה, את השם TheRaveN (זה היה רק השם הפרטי. השם המלא שמור במערכת. איזו מערכת? יש מערכות שבאמת שומרות שמות עד היום?) וזרקה לי איזו עקיצה שלא היה ברור ממנה אם היא אשכרה מעופפת ויודעת או מצחיקולה עם חששות סתמיים.
* אה כן....אאאאאה...זיינתי אותו שנתיים לפני ששידכתי בינהם. במקרה. גם השידוך.
==============================================================
CAN YOU TELEGRAM FEELS?
תמיד שרוצים להעלות זכרונות נוסטלגיה ויש תחרות סמויה על מי מביא את הזיכרון הכי קורע, אבל הכי מפתיע, מישהו זורק את אמא של יוני (משכונת חיים כמובן) למערכה. כולם נקרעים. גם את ריץ' רץ' מזכירים, אבל הולך ופוחת הדור. תתארו לכם שהעלייה הרוסית הייתה מתרחשת 20 שנה קודם לשיאה (זה היה בערך 91' אחרי ההפיכה הילציניסטית), היינו נזכרים בתקופה ההיא וזורקים לאוויר – 'אמא של ליאוניד! אמא של ליאוניד! ליאוניד בבית?!"
TheRaveN
(הי! – זה לא 'הי' פרפרים ובלונים, זה יותר עצבני. ננסה שוב: הי!! מצביעי גימלאים מחרימי קולות מעלה ירוק יקרים –
DID THEY GET YOU TO TRAID YOUR HEROSE FOR GOSTS?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0