לא משנה.
אז ככה. פעם התנדבתי באיזה משהו...כמו מד"א, אבל לא. משהו דומה, אותו עקרון, הצלה לשם ההצלה. הייתי שם שלושה חודשים אולי פחות.
סביבי היו...כמו פרמדיקים במד"א, אבל לא. משהו דומה, אותו עקרון, חתיכים שאת רוב ראשיהם מכסה כיפה.
ואני הוקסמתי. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה ש'כוח' מהסוג הזה השפיע עלי באיזושהיא צורה. אני מכבדת. אני מתנהגת כראוי למקום לזמן ולמי שאני עומדת מולו. אבל 'כוח' מהסוג הזה הוא החולשה הכי גדולה של העומד/ת מולי.
אוףףף...נשלח שליח לכיווני והשליח מסרב להגיע...'תבואי לגורדון'.
אחרי חצי שעה.
'נו...אני ברוטשילד שעה, איפה את?'
אחרי עשר דקות.
'צ'מעי אחותי, בילגאנת אותי, אני זז ומחר אני טס לשנתיים לניו יורק אז נתראה כשנתראה אה? בי מותק'
נדפקתי. שתיתי את כל הייגר שהיה לי (והיה לי).
שתיתי את כל האבסולוט ששרצה פה מאז ימי 'בזמנו'.
שתיתי אפילו כמה חיקויי רד בול. בושה אנשים, תנו כבוד.
קיצר, סטלתי השטלתה על יכולתי לתרגם מסרים להקלדות, אז כשדני קושמרו בודק רולס רויס בחדשות ערוץ שתיים, אני הולכת לראות סרט שהבאתי - משהו עם בליפ דו ווי נוו. אמור להיות חזק, לפתוח לי את צ'אקרות. את הסינוסים, את הסתימה של גיל 13 שמחזיקה בודדה בפה בריא מהרגיל. הנה השיניים שלי כשאני עצבנית : 
.
ערב שלום ובריאות לכולם כולל הרעים. לפעמים הרעים עושים דברים טובים וטובים עושים דברים רעים. בעצם, כן, הרעים עושים דברים...טוב טוב...אני אחסוך מכם.
TheRaveN
אז...איפה אתן בחגים? אצלו? בכלא שלכן? עובדות? מקטרות? סובלות? תחשבו טוב יהיה טוב. תחשוב טוב יהיה טוב. תחשבי טוב יהיה טוב. מה שיותר טוב, יותר לחשוב. טוב?
(אגב, בבילון בתחת שלי) סתם כי אנ'יכולה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0