נקמת אישה, מסע ה - 100

Don't you wanna know me?,
Be a friend of mine.
I'll share some wisdom with you.
Don't you ever get lonely,
From time to time
Don't let the system get you down

אתמול נתתי את תרומתי לאנושות ב Old Fashion way..העברתי זקנה את הכביש.

עמדתי באחד הרמזורים על אבן גבירול וכשבאתי לאפר ראיתי שממש מתחת ליד שלי עומדת – ספק נושמת – זקנה שמנסה לחצות את הכביש אבל אם היא ידעה על איזו שנה בכלל מדובר, אני צנונית.

על פניה מרוח חיוך קשישי שכזה. חיוך שמסתיר שנים של מסקנות ועובדות:

1. כואב לי, אז זה מה שנשאר לי לעשות.
2. אדם מעריך זקן רק אם הוא זר לו, אז הרבה שנים ראיתי רק את המשפחה שלי וכשבא מישהו ברחוב ונוגע לי ביד ועושה לי טובה, זה מחמם לי את הלב. בעצם גם אם כלב או חתול מפנים ולו לשניה את תשומת ליבם אלי, גם זו שימחה.
3. אין לי מושג מה אני עושה פה.

אז בשם כל רגשות האשם שהיו לי על תקיפת הגימלאים (למרות שאני עדיין חושבת שזו בדיחה לא מוצלחת על חשבוננו), לקחתי אותה והעברתי אותה את הכביש. לקראת תחילת המדרכה היא נראתה מבולבלת – "לאן את צריכה?" שאלתי אותה. חשבתי שעוד כמה מטרים של הכוונה לא יזיקו.

"לשם חמודה" היא הצביעה למדרכה ממנה באנו...

אם אני עוזבת אותה פה, היא או תמות או שמישהו יראה ויהרוג אותי ואם לא מישהו, אז היושב במרומים (ב'מרומים' נשמע כבד, אבל אני די בטוחה שמדובר על איזה נווה מדבר קריר ושזוף שמש מסוננת, ענבים, פרעוניות תאבות מין וסטלות, ערסל, רד בול ועוגה כשרה לפסח שנשארה במקרר. הנייד. בלימוזינה. המשוריינת. לא הכחולה. השחורה, החדשה. כן, זו שעלתה כפול מהקודמת)

לקחתי אותה חזרה במבט נבוך וקיוויתי שאף אחד לא ראה את הפאדיחה. זה קורה בהרבה מקומות בחיים, אתם משועממים/מחכים למישהי/שוכחים משהו מאחור – מסתובבים על צעדכם ומרגישים נבוכים. אז עוד עם זקנה ולאט...

העיניים שלו היו עלי עוד לפני שרציתי לאפר על הזקנה.

הוא ישב על הספספל ליד הפיצוציה וחיפש קצת רוח שתרים לי את החצאית אביב שלי. כמו ילדה קטנה שקנו לה בגדי פסח, אני מסתובבת כבר שבועיים עם דברים פירחוניים ועפים ברוח האביבית. אביב העמים. אביב הגברים.

At school they taught me how to be,
So pure in thought and word and deed,
They didn't quite succeed.
For everything I long to do,
No matter when or where or who,
Has one thing in common, too.

"חחח" הוא 'אמר'

"מכוער" סיננתי וזה – כמו שקורה לי לא פעם – היה בקול רם. עוד פעם החליק לי. זה חוזר על עצמו אחת לכמה זמן שאני פשוט לא שולטת על הפה. זה מעציב אותי, אבל תמיד, תמיד, תמיד, תמיד מצחיק אש. הבן אדם שהיה נפוח בעצמו מלו החופן, היה עכשיו מרוקן.

הוא זרק לכיוון שלי אבן.

צומת. דילמה.

יש לי קריירה. יש לי עיסוקים. יש לי חברים, משפחה (?!), יש לי כבוד עצמי.

מצד שני, הוא זרק עלי אבן.

לקחתי את האבן. התקרבתי אליו והרמתי את היד בתנועות איומים וקולות מפחידים. המטר שמונים של זחיחות התקפל והתקמט כמו זחל מכוער על הספסל.

זרקתי את האבן רחוק משם ומאחורי אני שומעת : "חחח"

הזקנה. בדיחה מימי עליה שנייה או שהיא באמת קלטה מה הלך?

TheRaveN

קצרצרים:

א.        מי יגיד לי מה הוא אותו דבר משותף בשיר האחרון ויהיה זה שיעניק את הקרדיט לכותבי השורות?

ב.        מה קורה באינטרנט? כל העולם משתנה. גוגל יוצאת בשיתוף פעולה עם קוגנוס (חברת מערכות מידע וכריית נתונים שמקורה בבחורה ישראלית שהייתה הראשונה למכור לגייטס תוכנה מישראל) ו IBM...מייקרוסופט משיקה מתחרה לכונן של גוגל, YAHOO ממשיכה לחשוף נתונים פרטיים על משתמשיה לטובת רשויות החוק, אנשים כותבים, אנשים קמים ונופלים, מחליפים מהדקים, כותבים על זה ואחר כל כותבים על זה שהכותבים על זה. ראיתם שכתבו על זה? ואם כתבו, זה באמת שם? האם משהו מוצלח בלי כתבה דוחפת באמצע היער יעשה את אותו הרעש?