נקמת אישה, מסע ה - 100

אני מאמינה.

מדובר על שבירת הגבולות בין המציאות לעולם הוירטואלי. בין המגיע לשווה. בין החסד לזכות. ויש מי שיכתוב על זה שיר:

"מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זה הוא זמן שיגעון מהומה עד אין קץ
ובכל רגע חדש פורענות לא עלינו
והכל חי ברשת הכל מתפוצץ...

מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זה עולם אלקטרוני קצת קשה לדבר" (אהוד בנאי)

אני אוהבת.

שיר חדש של פרל ג'ם. לייב באולפן. זה נשמע כאילו לאדי יש את אותן בעיות ואותם חיים כמו שהיו לו מאז ויטולג'י העל-תקופתי.

הייתי לפני שבועיים באילת עם שלוש חברות. אני מספרת את זה בדיליי כי שתיים מהן בכלל לא יודעות שאני זו אני, אז עדיף שלא לקחת סיכון מיותר. ישבנו על אחת הבריכות הכי מדהימות באילת ואנחנו שתיים עם חזה גדול ושתיים עם חזה בינוני וקטן, מאד קטן.  אני שייכת לקבוצה הראשונה תודה לאל ולמנתח.

עכשיו מילא בחורים לפני/אחרי צבא שבאו בחבורות בשביל להרביע כמה שיותר בעיר הדפיקות. מילא רווקים אמידים שבאים להתהולל אחת לתקופה בעיר הסטוצים הסופשבועיים. מילא הם, בסדר. אבל כל אותם 'אבאים' שיש להם גלגל ותינוק בין הידיים ואישה מטר מאחוריהם, אותם אבאים שוזפים עיניהם בארבע כוסיות (סתם, האמת היא ועל זה היא ממש לא תסלח – אחת מכוערת. אני לא יודעת איך זה שהיא כזו מכוערת. באמת. אבל זה בעיקר הזנחה כי אני מאמינה שכל אישה יכולה להיראות טוב. זה הכל העניין של הרצון להיראות טוב ומה לעשות, בלי קשר לאופנה או עיבודי פוטושופ, שד מעוגל, יציב, זקור ורומז מבעד בגד ים לבן על רקע עור שחום זה יותר יפה – אוביקטיבית – משד רפוי, ממלא בקושי את הבגד ים שנראה כאילו הוא מפחד כי מאז גיל צעיר הוא לא היה בכזה גובה כמו בבגד ים. עור דהוי, שיער בלוי ועייפות פנים מנטאלית. עבודה במחשבים עושה את זה להרבה. לא לי תודה לאל, לקוסמטיקאית, למכון הכושר, לנתונים הטבעיים ולא אשכח את החצי אלוהים שכבר ציינתי קודם– המנתח.

והם בוהים ממרומי נישואיהם כאילו הם אומרים: "הי, אני את שלי עשיתי כמו שאת רואה בתוך הגלגל בריכה הזה, עכשיו זכותי וחובתי לשזוף את עיני בכוסיות ולריב אחר כך עם אישתי ולזיין באמבטיה כשהילד עם הצוות בידור (אחרת למה באנו למלון?!?)".

הדבר היחיד שהיה לי בראש לעשות זה פשוט לתפוס את שני כיסויי השדיים ולמשוך אותם לצדדים, לחשוף הכל. ככה גם אני אצחק קצת וגם המסתכלים יקבלו שוק (ותאמינו לי, אחרי שהאישה שלהם תראה את התגובות על החזה שלי, הם גם לא יזכרו את היום הזה כחוויה חיובית במיוחד. הריב יהיה קשה מתמיד והזיון כבר בספק. הילד עם הצוות בידור.).

אז אמרתי לעצמי שזה קצת לא נעים ואולי יביך את מ. כוערת המדוברת וכשאני מורידה את המשקפי שמש, נוטה על צידי לכיוון הכסא נוח שלצידי בשביל לספר לחברתי לקבוצה על הרעיון שלי, אני רואה אותה מניחה את ידיה על דדיה היפים, מושכת את בגד הים לצדדים ושאגת 'ואווווווו' נשמעת משלושה כיוונים שונים (אחר כך ניסינו לזהות את המקורות המדוייקים אבל היה ויכוח רבתי) בבריכה. אחד שבבירור הסתכל והוא ודאי מורגל לאירועים מהסוג הזה אחת ל....יום, זה המציל שלמרות שאמרנו לו שיש לה פיגור שכלי, היא חרשת, יש לה חבר, היא נשואה, היא נושאת את ילדו של זאב רוזנשטיין, למרות הכל הוא עד דקתנו האחרונה במלון ניסה להתחנף ולהציע הצעות על סף המגונות.

היה באלגן וכל מה שתיארתי לעצמי שיקרה, פחות או הרבה יותר קרה שם.

TheRaveN