טוב אז יש לא מעט בלוגרים שנסחפו בטרנד הזה של לדרוש/לבקש/להתחנן לכסף מהקוראים שלהם, רק בשביל הקטע. יש אחד שאפילו החליף אטב אדום בבית. שווה.
אבל לא בשביל זה אני כאן, אני כאן בשביל לדבר על המסע שלי*, על הדברים שאני לומדת, מגלה, נדהמת. על טכנולוגיה, על שינויים, על דברים טובים ורעים ומציקים ונעימים.
ולאט לאט (זה כבר שנה ומשהו) נוצר קהל די קבוע.
יש את המורדים – אלה שבאים לפה בשביל לקרוא לי שרמוטה.
יש את המסוקרנים – אלה שמקווים שאולי גם היום אעלה תמונה סקסית.
יש את המקריים – שחיפשו את מורן אטיאס ערומה או את סרט הפורנו של רות גונזלס והגיעו לכאן.
יש את ה'גדולים' – והם יודעים מי הם.
יש את הקהל של ישרא – מברכת את רובו. ויש עוד אי אילו שבמיוחד עכשיו, אני לא יודעת מאיפה ולמה מגיעים. למה במיוחד עכשיו? כי מנוי הפרו (קרי תשלום שנתי המקנה זכויות ואופציות שלמנוי חינם אין) שלי – נגמר.
עכשיו בתכלס זה אומר שאני לא יכולה לעשות כמה דברים בסיסים שעשיתי וזה גם אומר שדחפו לי כל מיני סרגלים של נענע ופרסומות של ישרא. נו טוב, אני יכולה ללמוד לחיות עם זה, אבל אני מעדיפה שלא. אני תמיד מעדיפה תנאים נוחים יותר, טובים יותר, כדי להגיע ליותר.
אז אני שוב – כמו שנה שעברה – פונה אליכם. בפעם שעברה, הכרזתי על רצוני לקבל מתנת מנוי פרו ללא כל תמורה ולמרות זאת, בתוך יומיים הציפו אותי 7 הצעות שונות. הפעם זה קצת שונה ואני פותחת את העניין להצעות. ז"א, אין לי בעיה – להיפך – לקבל מנוי פרו ללא תמורה כלשהיא, אני אפילו אשמח ואודה מקרב ליבי לנותן. אבל אני גם אשמח לשמוע הצעות שונות (ומן הסתם בשנה האחרונה נוספו פה כל מיני קוראים שעוסקים בתחומים דומים לשלי וקישור זו מילה חזקה בשבילם) שכמובן נשארות במסגרת הבלוג.
בצד ימין למעלה יש לינק שנקרא 'רוצה לתת לי מנוי פרו במתנה' והוא הרלוונטי למי שזה רלוונטי לגביו. תודה מראש ועדכונים בהמשך.
באחת התגובות על פוסט רוג'ר ווטרס שלי, כתב מישהו את הדברים הבאים (חלקי):
הפמיניזם יהרוג אותך יום אחד (שחררי מתוקה ותני קצת כבוד למין השולט עם כל הצער שבעניין..)
לחנות ברוורס את כבר יודעת??????
א. אם אתה חושב שאני מתומכי הפמינזם העיוורים, אתה צריך לעשות שיעורי בית. אני אומנם משחקת אותה חזקה, אבל לא בגלל שאני אישה. עזוב את כותרת הבלוג – תראה אותי נמסה בידיהם של גברים ונשים כאחד. זה לא קשור למין.
ב. כשאני הולכת לקבל זריקה, אני תמיד רואה לפחות שני גברים רועדים. כשעשיתי טסט מכה ראשון, חברי לשיעורים לא עבר את השלישי. במקום העבודה שלי, זכר ונקבה זה אותו הדבר רק עם שירותים שונים. כשחותכים אותי בכביש, אני יודעת לקלל (וגם לרדוף כשצריך...;-) ). כשהילדה של מכרה שלי אוכלת עם סכין ומזלג, הבן של מכרה אחרת (באותו גיל) עדיין זורק אוכל על הכלב. מין שולט? שולט במה?
TheRaveN
*המסע שלי...אוי, אוי, המסע האהוב שלי. הותיקים ודאי כבר התייאשו מהספדי המסע בטרם עת שלי. כבר מתחנה 20 בערך, אני הבנתי שהחיים שלי הם מסע אחד גדול ולעולם לא ארצה להיפרד מתחושת ההתקדמות שעשיתי. אני לא מדברת על כמות הכיפות שראיתי או מרקמי הזרע השונים שטעמתי, אני מדברת על היכרות אמיתית עם מה שמתחת לקליפה. עם מה שרובץ שנים בהמתנה ולפעמים לעולם לא יוצא לאוויר העולם. אני מחפשת את זה, אני חופרת מנהרות ופתחים, שוברת חלונות (חח...הצחקי את עצמי כרגע וזה לא בגלל שאני מסטולה קצת. ז"א, אני מסטולה קצת, אבל לא בגלל זה הצחקתי את עצמי) ואוהבת את זה. לחלק זה נראה אידיוטי לקטר, להזדיין ולשחק בחיים (ר' 'המורדים' למעלה), לחלק זה מעניין ומבקרים אחרים באים בכלל בשביל דברים אחרים. אני עוד אעדכן בקרוב – למרות שהבטחתי את זה לא פעם – מה המניין, מה נחשב ומה לא נחשב, אבל טוב לי להתעלם ולהתכחש לעובדה שהמסע על סף סופו. כבר לפני חצי שנה תהיתי מה אעשה בסופו ועד עכשיו אין לי תשובה יותר טובה מאשר לא להגיע לסופו. אבל חלומות לבד ומציאות לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0