כשחולים הרבה, רואים מי נאמן.
הייתי ממש על הפנים תקופה ארוכה. אני שונאת את זה. זה מביא לי עצבים רק המחשבה על המחלה. על החיידק שהעז. על הוירוס שפלש. על הליחה (סלחו לי) ועל השילשולים (סלחו לי) ועל הניסים והנפלאות שהמחלה הזו העבירה אותי.
בהתחלה, כל חרמני העולם התגודדו.
"אני יודע להכין גוגל מוגל".
זה הכי טוב שאתם יכולים??
כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה תוך רמיזה. צאו מזה. אישה עם חום, מחזור ונזלת לא חושבת על שיפולי הכיפה שלכם ולא מעניין אותה כמה הביצים שלכם עולות כשאתם מחורמנים.
מצאתי את עצמי גם רעה כשהציעו 'להביא לי דברים'.
"מה תביא?" השבתי כבר בבוטות כי נמאס.
"קודם כל את עצמי....". טוב. אני חושבת שהבנתם.
ואז הגיע שלב יותר קשה. שלב כזה שאת כבר נגעלת מההזנחה העצמית. לא ניכנס לתיאורים והאמת היא שהרוב כבר מוסר לצמיתות, אבל בכל זאת...כבר שנים שלא ראיתי שערה מעל האיזור הכי נשי שלי והכי מושבת שהיה לי מזה הרבה זמן.
ואז התחילו להגיע הנאמנים ורובם היו בכלל נקבות. תרתי משמע.
אבל אז גם הגיע בחור, שלא ממש ציפיתי לו. בהתחלה לא הבנתי איך הוא בכלל הגיע. אבל נשיקה קטנה ומתוקה בפאב תל אביבי (וייתכן מאד שהיא זו שאחראית על נפילתי הזמנית), גרמה לבחור אחד מאוהב (כנראה) להפוך עולמות ולחזור לאותו מקום ערב אחרי ערב כדי למצוא אותי. בצר לו הוא אפילו שינס את אשכיו ובלע את האגו, ניגש לחברה ושאל אותה עלי. בינגו!
"אאא...מממ..אני ממש לא יכולה להכניס אותך..." לחשתי מעבר לדלת בבעאסה.
"תסתכלי" הוא אמר לי מבעד לדלת.
הוא הוריד לרגע זר פרחים קטן והוציא בנדנה של אחותו הקטנה. קשר את הסמרטוט השחור לעיניו ועשה תנועה וחיוך של מנצח.
עשיתי לו קפה בכוס חד פעמית. והוא סיפר לי שקוראים לו ע'.
החלפתי בגדים מולו והוא סיפר לי מה הוא עושה בחיים (יש כבוד...אפילו גאווה).
"טוב אני חושב שאני כבר יכול להוריד לא?"
"מה פתאום!!!?? אני נראית נורא, הסכמתי שתיכנס רק אם אתה לא מסתכל...אתה חמוד...אבל אני על הפנים".
פעמיים באותו שבוע הוא הגיח לביקורים עיוורים והביא לי (לא דיבר, הביא) מרק עוף מזאת שעושה אחלה מרקי עוף...בפינת דיזינגוף...שכחתי את השם.
"אני יכול להוריד?" כבר פגישה שלישית, אחרי שהוא סיפר לי על תיאורית החושך שבתל אביב, 70% מהאנשים שנראים יפים בלילה, נראים נורא ביום.
"אני אוריד"
כבר הייתי במצב רוח רייבני ממוצע ומעלה, הנזלת התייבשה מזה כמה ימים, חום אין ורק חולשה כללית. חולשת נוחות כזו.
אז הורדתי. לא את הבנדנה.
TheRaveN
קצרצרים:
- 1. גוגל ממשיכה להשיק כל יומיים משהו חדש. מייקרוסופט ממשיכה להסביר לנו שהיא משיקה כל יומיים משהו חדש ויאהו מתחילים לפחד שכל המלחמה הזו של מייקרוסופט בגוגל, רק פוגעת בהם ומשאירה אותם עם השוק האמריקאי (וגם שם כמובן, לא כולו) בלבד.
- 2. פרץ, אולמרט וממשלת ישראל היקרה. לא הוכחתם את עצמכם. יותר נכון, הוכחתם שלא. לא מפתיע. לא רגשות אשם. לא כעס. רק תלכו. בבקשה תלכו. הנזק שאתם גורמים לנו בנסיון לטייח פאשלות וקומבינות מכביד עלינו בצורה בלתי הפיכה. החלטתם לדבר על איראן, אבל החלטתם גם לא לעשות כלום. אז בשביל מה? בשביל לחמם את המטורף הפרסי? בשביל להראות לעולם כמה שאנחנו מסכנים? עוד לא הבנתם שככל שנראה יותר מסכנים, כך יותר מטורפים יחשבו שאפשר עלינו?
- 3. הבחור, זה מלמעלה...ראה הכל...זאת בנדנה מיוחדת. באמת של אחותו, אבל היא ניקנתה בפורים לצורך תחפושת מסויימת. היא נראית שחורה, אטומה ומבריקה. היא שקופה כמו משקפי שמש. לא כעסתי כשגיליתי, אבל בשביל לא להרוס לי את החוויה שחשבתי שהייתה לי, קשרתי אותו עם צעיף משלי, אטום (וזה בדוק) והורדתי לו. לא את הצעיף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheRaveN 2.0