נקמת אישה, מסע ה - 100

שלוש נקודות על יחסי דרעק*-רוסים בארץ ישראל 2007.

נקודה ראשונה:

כשחושבים או מראים לנו בסרטים את יחסי הרוסים/דוסים שכל כך נוח למדינה 'לטפח', הרוסים הם מושא ללעג וקלס. המחשוף הופך למטרד, הרגל החטובה היא הקללה הצפויה. במקומות בהם הייתי השבוע ראיתי שתי ילדות בפתח השבת רודפות אחרי ילדון. נשמע תמים ונעים אה?

נלביש את שתי הבנות שתיים עשרה בכלום ונעלי עקב.

נלביש את הילדון בציציות וחליפה, בדרכו לבית הכנסת, אולי מאחר.

והן רצות אחריו מתוך ידיעה שאסור לו להסתכל וכל תגובה מצידו רק תוכיח שהוא ראה את מה שאסור לו. הילד בשוק וממשיך בהליכה כפופת ראש והבנה. 'בנות לילית' יספר לו הרב, אם ישאל.

נקודה שנייה:

כשהולכת משפחה תל אביבית ממוצעת ברחוב, היא מציגה את הסבתא הכפופה שעוד מספרת על גן החיות שהיה במקום גן העיר במרכז תל אביב של שנות החמישים העליזות. הבן שלה, הולך בגאווה עם אישה שהוא בוגד בה ובן זקונים. כשהם חולפים על שדרות רוטשילד הוא מעיף מבט לדירה השכורה של הבת שלו שהתאבדה ומעברה הפיצוציה של הבן הגדול ששוב נשדדה בלילה.

הסבא נפטר. הנכדים לא מתקשרים (כבר אין מי שיענה חוץ מהפיליפיני).

כשהולכת משפחת עולים,  הסבתא זקופה, נמוכה בעלת שדיי ענק מוחזקים בשק-חזייה, כרס עצומה שבולטת עוד יותר מהכורים הצ'רנובילים משקפיים, שיר צבוע וחלוק/שמלה פרחונית. הבת שלה, שמחזיקה תינוקת בלונדינית על הידים, דקיקת מראה, בריאה ומחומצנת. מכוערת בפנים, עטויית תכשיטי זהב. הבת שלה, כמין שמשתבח, תמירת קומה, זקורת שדיים ופני מלאך.

נקודה שלישית:

האבסורד היהודי בשיאו בתקופה זו של השנה. במקומות בהם הייתי השבוע נגלה לעיני מחזה אירוני –

ארבע ילדונות מצועצעות מראה ושמלות מלמלה, מדדות בהנהגת אחת גבוה מעט יותר לבית הכנסת עם כניסת השבת. ארבע ילדונות, חסרות בד וקלילות דעת מתרוצצות מולן עם קרשים.

ארבע הולכות לשמור על השבת.

ארבע הולכות לאסוף קרשים לזכר בר כוכבא.

ארבע נאטמות ואוטמות יצרים ילדותיים.

ארבע נאטמות ואוטמות את היכולת להבין.

* דרעק = כל השאר כי קשה להגדיר אותנו 'יהודים' כי אנחנו לא ממש יהודים וגם חלק מהרוסים יהודים אז זה לא מתאים. 'ישראלים' לא טוב כי חלקנו חולקים נגד קיומנו עצמנו ואחרים לא חושבים אך פועלים כך. 'ותיקים'? ממש לא...יש לי חברה שהגיע לפני שנתיים לארץ והיא יותר פה ממני. בקיצור – דרעק.

TheRaveN 2.0

1. ועוד לא אמרתי כלום על הזיונים. אווווו....הזיונים.

2. כל הכבוד לישראל בלוג – בהחלטה משמעותית (ונטולת אינטרסים אני מקווה....סתם...אני מקווה שלא נרגיש פשוט את ההשפעה המסחרית, אבל ברור לי שזה לא משום מקום...) נפתח בלוג ומרכז תמיכה לנושא אנורקסיה ומחלת בולימיה כחלק מהטיפול בנושא הרזייה, השמנה והפרעות אכילה. התרומה הצנועה שלי היא הלינקים האלה. חשוב לדעת, להכיר, להימנע ולדעת שחברות שלכם/ן לא נופלות לבור המטומטם הזה.