לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שלכת

ממש כמו העץ, משיל עליו בתקופה של חדלון וקור, רק כדי לחזור ולפרוח שוב מאוחר יותר באביב, כך גם אני.

כינוי: 

בת: 47





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2005

שטויות של דוסים, וקצת דבק.


התחבקנו בלילה, כמו תמיד.

אני נשענת על המקום הזה, בין הכתף והזרוע, מין שקע ממכר שכזה, הוא הבטיח לי שהמקום הזה יישאר שלי לעד.

חשבתי לי למה אני כל כך אוהבת אותו?

מה אני כל כך אוהבת בו?

 

חשבתי, ונרדמתי תוך כדי מחשבה, או שמא היו אלו מחשבות אחרות שנדחקו ובאו ודחקו את המחשבה הזו, לא יודעת.

 

אבל אני אוהבת בו הכל (טוב, נו אני לא אוהבת את הזעף שלו, כשהוא זועף, אבל את כל השאר אני כן).

אני אוהבת את הידיים הענקיות שלו, ואת השערות הללו שמסתלסלות לו על החזה.

אני אוהבת את הקול שלו, הטיפה ילדותי מחד והמשרה ביטחון מאידך.

אני אוהבת את זה שהוא יודע הכל, באמת הכל.

 

טוב אני לא  אמשיך בדביקות הזו, סתם שתדעו, אני אוהבת אותו מאוד.

 


ועכשיו קצת תנ"ך (זהירות דוסים) ראו הוזהרתם:

 

באחד המקומונים שלנו פרסמו השבת כמה שירים של מאיר אריאל, אחד מהם נקרא רחל (כמדומני) והבחיר התעקש לקרוא לי אותו בקול, מה שכמובן הביא לי את הג'ננה.

זה היה מוזר מאוד, כי מוקדם יותר באותו יום כשהיינו בסטימצקי והצעתי לקנות ספר שירה, הוא הנהן לשלילה במהירות האור, אבל כשהגענו הביתה פתאום קריאת שירה נהייתה לו לתחביב שכזה...

 

בכל מקרה, בשיר הוזכר הארוע שבו יעקב פגש ברחל, ארוע שכלל רועים ובאר מים.

אני לבושתי, לא זכרתי שכך פגש לו אחד מאבותיי באחת מאימותיי, בכלל בשנים האחרונות הידע שלי בכל מה שקשור בתנ"ך ויהדות בכלל הולך ומדלדל, פשוט הפסקתי ללמוד מקצועות יהדות לחלוטין.

בושה.

 

אז הבחירון שלי הביא תנ"ך והוכיח לי שחור על גבי גויל (סתם, זה היה נייר) שהוא ומאירק'ה עדיין צודקים.

 

מה שפתח שיחה קצרה בעניין הבארות הרועים והנשים במקרא.

 

אפילו מוחי הלא משומן כדבעי, הניב לי מיד לפחות שלשייה של סיפורים שכוללת את הנ"ל.

רבקה פגשה כך באלעזר שנשלח ע"י אברהם למצוא אישה ליצחק (אלוהים, זה נשמע כמו תסריט טוב לימי חיינו), משה פגש כך בציפורה וגם יעקב כאמור פגש כך את רחל בת לבן.

אני מאמינה שחיטוט טוב אולי יניב עוד כמה כאלו.

אם כך, מסתבר שהבאר הייתה השדכנית המקראית.

וזה דורש עיון.

 

אז עיינו בעניין שלוש וחצי שניות:

 

אני אמרתי שבמחשבה שנייה  זה הגיוני, הרי בעולם העתיק לא היו ברזים וצינורות, והיה צורך ללכת להביא מים מן הבאר מה שהפך את הבאר לברזלים של השכונה.

אז אם היית רוצה להכיר מישהו, הכי כדאי לך היה ללכת לבאר, מתישהו הוא או אחד מבני משפחתו היו מגיעים לשם לבטח.

 

ואז הבחיר הביא אותה ביציאה:

מעתה אל תאמר פיק אפ בר, אלא אמור פיק אפ באר...

 

ואם עד עכשיו לא האמנתם, אז עכשיו בטח תסכימו שההיסטוריה משחזרת את עצמה.

לא?

נכתב על ידי , 17/7/2005 09:32  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,072
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשלכת* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שלכת* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)