אני לא נוהגת, בדרך כלל, לכתוב על נושאים פוליטיים.
אבל הפעם אני חייבת.
אתמול היה הרב וייס (הרב הראשי לצה"ל) בגוש קטיף, כדי לבדוק את עניין העברת הקברים.
אנשי הגוש בתגובה התקהלו סביב מקום הגיעו, וצעקו לעברו מיני קריאות שהאוזניים שלי לא יכלו להעבירן בשתיקה.
הצעקות היו בסגנון -
"הורד את הכיפה שלראשך"
"מי אתה בכלל, אתה לא יהודי"
"איך אתה לא מתבייש לחבוש כיפה"
וכו' וכו'.
אחרי זה, כבר בטני מלאה לה לחלוטין, ואני כבר לא הייתי מסוגלת יותר.
יש לי מילת ביקורת חריפה לומר פה לכל הרבנים שפסקו בלי להניד עפעף ש"גרוש יהודים מא"י אסור על פי התורה"...
אז נכון, רוב האנשים שמתנגדים אקטיבית לפינוי הם דתיים, אז נכון הם מתחלים, ונכון שכלל הציבור הדתי לאומי על כל רבניו מזוהה עם ההתנגדות לפינוי, אבל למה לעזאזל להכניס את אלוהים למשוואה?
למה?
למדתי אני, במדרשה, בבית הספר, בתנועה, שאלוהי ישראל הוא אלוהי כלל ישראל.
ככה חונכנו, על ברכי תפיסתו של אותו רב קוק!
כיצד זה חוטאים הרבנים בכזה חטא?
כיצד זה הם מזהים, בלי שמץ של ספק, את האלוהים של הכלל עם קבוצה צרה אחת?
זהו שד שאי אפשר יהיה אחר כך להכניס אותו חזרה לבקבוק.
מדוע ליצור משוואה בין ימני לדתי, ובין תפיסה ימנית לאלוהי ישראל?
נעזוב את העניין שיש רבנים שלא רואים כך את הדברים, ולא מסכימים לפסיקה שכזו, נניח שאכן זוהי דעת הכל, עדיין הייתי מצפה להיסוס, לחשיבה שנייה שלישית ורביעית לפני פרסום פסיקה שכזו.
הרי אם יש פה איזו עילה למלחמת אחים, הכרזה שכזו, היא היא חרחור המלחמה האחרון.
וראו, הנה לכם, אנשי גוש קטיף כבר החלו בכך.
אין לי מה לומר שאנשי גוש קטיף עצמם, אין דנים אדם בשעת צערו, וצערם כבד הוא מנשוא.
ועם זאת, היו אחרים, ששמו מילים אלו בפיהם, היו אחרים שנתנו יד לשחרור הרסן, אליהם טענותיי.
נראה לי שמיהרו הרבנים, להוציא נשק כבד מדי.
נראה לי שהוציאו את ארון הקודש למלחמה מיותרת,
ושנאה מיותרת עוררנו.
ומה לנו כי נלין כאשר תשמע הבשורה המרה בדבר אובדן הארון, ומות שני בני עלי.
ועכשיו, אחרי הפסקה מתודית שכזו, אני חוזרת אחר כבוד לפאטימים היקרים שלי.
יש לי מבחן ביום שישי בקורס בתולדות האסלאם, אל תשאלו....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
