שלכת

המצב החמיר. ההתקפות על הישובים גברו. ב 1 בינואר 1920 נעזבה חמארה, לאחר שלא הייתה כל אפשרות להחזיק בה מחמת היותה מנותקת וחסרת בנייני אבן. חלק ממתיישבי חמארה נצטרף למגיני הנקודות האחרות. יומיים לאחר מכן ראו אנשי כפר גלעדי ותל חי את צריפיה עולים באש. חמארה חרבה. זמן קצר לאחר מכן החלה מטולה מתרוקנת מיושביה שנמלטו לצידון ומשם – לחיפה. המושבה הריקה מאדם הייתה לבז. מיטב צעירי מטולה, שמונה בחורים, נצטרפו למגינים בתל חי ובכפר גלעדי.

בשלהי החורף יצאו אנשי המשקים לחרוש ולזרוע את שדותיהם, כששומרים מזוינים מלווים אותם. ב6 בפברואר 1920 התקיפו הערבים את החורשים בשדות תל חי, בהמות העבודה נשדדו או נפגעו. אהרון שר, שבא לעזרת הישובים הנצורים מקבוצת כנרת, נפל חלל. ב25 בפברואר עלה טרומפלדור בראש יחידה לשחרר את מטולה. הערבים שפלשו למושבה הונסו ממנה והיחידה נתבססה במקום.

בישוב עצמו ובמוסדותיו, הועד הזמני וועד הצירים, רבו ההיסוסים והמבוכה – היש לעמוד בגליל העליון ולהגיש לו כל עזרה אפשרית, או שמא יש לסגת ממנו עד יעבור זעם. חוגי הפועלים ומעטים מבין אישי החוגים האזרחיים, כמשה סמילנסקי, תבעו בכל תוקף הגנה ללא תנאי וסיוע מרבי למגינים. השאר גילו עמדה הססנית. זאב ז'בוטינסקי היסס בתחילה ולבסוף הכריע משיקולים מעשיים ומדיניים כאחד שיש לסגת, ואף עמד בתוקף על דעתו זו בפומבי. הוויכוח פרץ בכל חומרתו בישיבת הועד הזמני ב2 בפברואר. ז'בוטינסקי אמר: "חושב אני שכל אלה הנמצאים באזור הצרפתי צריכים לשוב לארץ ישראל. - - - אם אנחנו בעצמנו נרצה לעמוד ולהגן על המקומות לא יצא מזה כלום." דעת המחייבים הובעה בבהירות יתירה מפי שליחיה של "אחדות העבודה". ד. בן גוריון אמר בין שאר דבריו: "לנו ברור שצריך להגן על כל מקום שבו עובד פועל יהודי. - - - אם נברח מפני שודדים נצטרך לעזוב לא רק את הגליל העליון, כי אם את כל ארץ ישראל. - - - מאות אחדות של אנשים יכולים להגן על נקודותינו בגליל - - - ובזה יגנו על תביעותינו הפוליטיות על הגליל העליון." "בשבילנו" – אמר יצחק טבנקין – "הדבר ברור. בשבילנו אין שאלת ההגנה של הגליל העליון שאלה מקומית, כי אם שאלה שיש לה ערך בשביל כל הארץ, אם ניפול שם – ניפול עד המדבר." את הויכוח הנררגש נעל וסיכם מנחם אוסישקין. הוחלט להגן על הגליל העליון, להגדיל את הכוחות ולסייע באספקה, ולהטיל על כל בני הישוב חובה של מס עצמי לחיזוק הנקודות היישוביות הגליל. נבחרה ועדה שתצא צפונה ותחליט בבעיות המעשיות של ההגנה והנהלתה. אולם הוועדה אחרה את המועד. בהגיעה לאיילת השחר פגשה בנסוגים מהצפון ואיתם הבשורה על נפילת תל חי, כפר גלעדי ומטולה.

קיצור תולדות ההגנה / יהודה סוליצקי.

ואל תעשו לי השוואות קטנוניות, בבקשה.

ותגידו שההיסטוריה של משחזרת את עצמה.