זהו זה מחר הצבא יקח גם אותך. פתאום קלטתי שדיברנו על זה שבוע שלם ורק עכשיו הבנתי מזה בעצם אומר. חשבתי: בסדר צבא חפיף, הרבה עוברים את זה. וחוץ מזה זה אתה שמתגייס ולא אני. זה גם לא שאני לא אראה אותך יותר בחיים. ובכלל זה לא כזה נורא אם לא תתן לזה להיות נורא, ואתה יודע את זה. וכל זה נכון אבל עכשיו הבנתי שזהו זה, מחר אני כבר לא יוכל להרים אליך צלצול ולזיין לך בשכל על מה קרה לי באוטובוס, מה גרם לי לבחילה בארוחת צהרים, מי הרביץ לי, למי אני הרבצתי חח. לא אוכל לשאול אותך "היי מה אתה עושה עכשיו? בוא נרד לאיזה סגריה" ואז נשב לנו ביהודה הנשיא ונדון על כך וכך.

זה לא כל כך נורא ואני לא רוצה לדכא אותך, זאת לא הפואנטה שלי. אני רק מנסה להעביר לך מסר שאני אתגעגע מאוד (: אז תהיה חזק ואל תתן להם לדרוך עליך שם, אחרי הכל אתה ידיד שלי, ואני לא אתן לשום נבלה עם דרגה כל הכתף למותת אותך לא נפשית ולא פיזית (מנסה לשחק את עצמי סופר גירל).

אז המון בהצלחה! ואל תשכח שיש הרבה אנשים שמחכים לך כל סוף שבוע להציק לך כל כך שתרצה לחזור לבסיס חחח (: