"וואוו תראו את המרובע הבוהק והגדול הזה, אווו יש פה כפתורים יפים... איי מזה? איך זה זז?? קולללל זה מוציא קולות!!! ווייייי זה ממש מגניב..." חח זה בערך מה שאומר אדם ששכח כבר איך נראה נשמע ומרגיש מחשב. למען האמת אני לא כל כך מכורה ככה שהשלוש חודשים האלה לא היו מלאי ייסורים וכאב... בכל אופן זה עצוב לאבד ככה קשר עם העולם החיצון.

הייתי מאוד רוצה לעדכן עכשיו את בלוג באיזה פוסט ארוך ומגניב כי לשם שינויי יש לי מה לכתוב! אבל אני פשוט אצל אח שלי וקשה לי להתרכז.

בכל אופן, זהו פוסט שכולו פאט וכולו מוקדש ליונתן, למוכר פלאפל בפינת ויצמן וכמובן לתקווה הקטנה והרזה שלי שהמחשב שלי ישוב אלי ביום מן הימים...