מזמן רציתי לכתוב פוסט על איך שאני מרגישה סתם כדי שבעתיד אני אוכל לקרוא את זה ולהזכר כמה טוב היה לי... חחח יותר נכון כמה טוב העמדתי פנים שטוב לי :( אני די פסימית אבל הוא עושה אותי אופטימית חבל שאני כל כך מפחדת, כשאנחנו ביחד אני רק חושבת שזה יגמר.. אני מפחדת מהרגע שבו הוא יבין שאני לא שווה את המאמץ....... כולם חושבים שאני סתם רעה כי מאז שהכרנו אני כל הזמן אמרתי לו דברים כמו "אתה טיפש" וירדתי עליו בלי סוף , והוא נישאר אז הרבה יגידו איזה פרייאר ואולי הם צודקים אבל בזכות זה שהוא נשאר התאהבתי בחיים לא חשבתי שמישהו יצליח לפרוץ את החומות, אני אפילו לא יודעת למה הם קיימות אף פעם לא נפגעתי מקשר אף פעם לא הרשתי לעצמי להקרב מספיק כדי להפגע.. עד עכשיו אני לא יודעת מה אני אעשה אם זה ייגמר, אני אוהבת אותו כל כך שזה מפחיד אותי, תוך שנה הוא מוטט את כל החומות שלי אני מרגישה שאני מגעגעת עליו דקה אחרי שהוא הלך, כשהתחלנו לצאת לא הפריע לי העובדה שלפעמים לא ראיתי אותו שבועיים ברצף האמת היא שזה התאים לי מאוד, ועכשיו אני לא מסתדרת כשאני לא רואה אותו כמה ימים אני כל הזמן רוצה לשמוע את הקול שלו ואפילו כשאין על מה לדבר אני עדיין רוצה שהוא ייתקשר... לפעמים כואב לי להיות איתו ואני רוצה להתרחק אני מפחדת להתקרב עוד יותר ואז לאבד אותו... הרי מתישהוא הוא יבין שאני צבועה ומתחזה ושמה שרואים זה רחוק מלהיות המציאות... הייתי רוצה שהוא יכיר אותי באמת אבל אני בטוחה שהוא יפסיק לאהוב אותי, למרות שניסיתי כמה פעמים לספר לו על הפאקים שלי והוא ... אני חושבת שהוא סתם לא התייחס לזה ברצינות... איך הוא יכול לאהוב אותי??? כשאני שונאת את עצמי???!!!!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
