לרגע רציתי להודות, ולהגיד שבאמת פיספסתי הפעם. שבאמת הרסתי את זה. כמעט ואומר "אני מצטער", אבל אני לא באמת מצטער. ובכול זאת, אולי אני אנצל את ההזדמנות הזאת, ואזרוק איזה "מצטער", כל עוד שאת בסביבה. כל עוד שאת מתלבשת פה לידי.
"אל תדאג, ילדון", את אומרת לי, כאילו שאת גדולה ממני, כאילו שכבר עברת הרבה בחיים, יותר ממני. "אתה אף פעם לא תבין מה אני מרגישה עכשיו, מה עובר עליי. אתה לא תחיה את זה...", אומרת לי עם מבט כזה, של אנשים שיודעים על מה הם מדברים. ויוצאת מהחדר, ככה, עם בקושי נשיקה. פשוט יוצאת מהחדר, כאילו שלא קרעת לי את הלב מהחזה לפני כמה שניות.
את בדיוק מהבנות האלה, שכל הבנים רוצים לרקוד איתם במסיבות, ולהיראות איתם בבתי קפה, או סתם יחד איתם באוטו. וללא ספק, אני מסוג הבנים שאוהבים להיראות איתכן, עם הסוג של הבנות שלך. וכמה הזדמנויות היו לי להיראות איתך, ואת בכלל לא יודעת, כמה הזדמנויות היו לי לא להיות איתך. להיות עם אחרות.
ואני יודע בדיוק עם כמה בנים את יכלת להיות. את לא מפסיקה לספר, אבל אצלי הכול נשאר בפנים. רק שלי.
שוב אני נרדם על המרפסת של ההורים שלך, על הנדנדה הזאת, שכול-כך נוחה, שאני כול-כך אוהב להתכרבל בה. חולם. ובחלום, כל הדברים שאת אומרת, צועקת, מבקשת. "פשוט תיעלם מפה!", הצעקה האחרונה לפני שאני מתעורר.
אני לא מאשים אותך, על כל הדברים האלה, על כל הלילות ללא שינה שאין לי. "אני עוד לא מוכנה להיפגש שוב", היא אומרת לי. 'את לא מוכנה?', אני שואל את עצמי. משאיר את עצמי מבולבל.
אל תאשימי אותי שאני שונא אותך על זה. על זה שאת את.
רק לנשק אותך, להמשיך לנשק אותך. "למה אתה מחכה?", את שואלת, שוב, כאילו בלי קשר לחיים שלנו, לעולם הזה. הפעם אני לא מאחר. כל צבא השעונים שלי איתי.
"אל תצפי ממני לדברים אחרים", אני אומר לך פעם אחר פעם, ואת בשלך, את ממשיכה לצפות. "מה את רוצה?", אומר בנימה מתנשאת טיפה. "זה מה שיש", היא עונה לי בחיוך רך. חיוך שממיס אותי.
"זה ההימור שלך, החיים שלך", שורק לה מאחוריי ההגה. "מישהו פעם אמר לי שאם אני לא אכוון גבוה אני תמיד אפגע נמוך", מצטטת את המשפט שלי. משאירה אותי פעור פה. כתמיד.
ואנחנו כמו שאנחנו, לא יכולים לחכות שהגלגלים יעצרו, והאורות מתעמעמים, מבצעים את כל התנועות הנכונות, נראה כאילו שאת מכוונת את האנחות ואת הנשימות שלך לפי המהירות שלנו. לפי המהירות. "בדיוק ככה", לוחשת בין סיבוב מנוע, להחלפת הילוך.
ואת בדיוק מסוג הבנות, שאתה מוריד בבית, אז אתה מלווה עד הדלת, ובדלת אתה מנשק אותה, ואתה לא רוצה שזה יגמר. את בדיוק מסוג הבנות שכל הבנים רוצים לרקוד איתם.
ואני, אני בדיוק מסוג הבנים שיודעים איך לרקוד עם הסוג שלך.
ובדיוק בגלל זה, אני חולה לך על התחת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
