Wicked Moments

אתר בורות-ענק שנועד למיכלי דלק, סמוך לעיר וילנה.

מיכלי הדלק האלה לא הובאו לשם בכל מקרה..

החל מיולי 1941, הובאו לבורות האלו יהודים, צוענים, שבויי מלחמה פולנים ומתנגדים ע"י הנאצים.

קרוב ל- 50,000 מתו בפונאר בירי. יותר מ- 40,000 מתוכם היו יהודים, רובם מגטו וילנה.

על המקום הזה, על הרציחות הנוראיות האלה, נכתב השיר "פונאר":

שקט, שקט, בני נחרישה, כאן צומחים קברים

השונאים אותם נטעו פה מעברים.

אל פונאר דרכים יובילו, דרך אין לחזור

לבלי שוב הלך לו אבא ועמו האור.

שקט, בני לי, מטמוני לי, אל נבכה בכאב

כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אוייב,

גם הים גבולות וחוף לו, גם הכלא סייג וסוף לו

ענותנו זאת היא בלי גבולות, היא בלי גבולות.

תור אביב בא אל ארצך, לנו סתו אבל

אור גדול בכל זרוע, וסביבנו ליל.

כבר הסתו יזהיב צמרת, המכאוב יגבר,

שכולה האם נשארת: בנה הוא בפונאר.

מי הוויליה הנכבלת כבר ישאו דכיים,

זועמים קרעי הקרח נישאים לים

תמוגר חשכת ימינו, אור גדול יזרח עלינו,

בוא, פרש, עלה בנך קורא, בנך קורא.

שקט, שקט, אל בסער, מבועי הלב

עד אשר חומות תפולנה, נאלם בכאב.

אל נא, בני לי, אל תצחק נא, לא עת צחוק עכשיו

צער הפך את אביבנו לעלה בסתו

אם יפך נא המבוע, שקט, בן רחום

עם הדרור ישוב גם אבא נומה, נומה, נום.

וכמו ויליה המשוחררת, כאילן עוטה צמרת,

עוד תזכה לאור בבוא הדרור, בבוא הדרור.

עוד 18 יום.

זהו.

18 יום לפולין.

[ואני כבר בוכה. מה יהיה אז?]